רע"א 2795/12 פלוני נ. פלוני

1.

המשיבה, ילידת 1984, תבעה את המבקשים לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 27.4.2002.

התביעה הוגשה לבית משפט השלום בחיפה (השופט ש' שר ), אשר לאחר כשבע שנות התדיינות (!) פסק ביום 10.11.2011 את סכומי הפיצוי שעל המבקשים לשלם למשיבה. המשיבה ערערה על פסק דינו של בית-משפט השלום לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל את הערעור ביום 6.3.2012 והוסיף 300,000 ש"ח לסכום הפיצויים. עתה מבקשים המבקשים להרשות להם לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ש' וסרקרוג והשופטים י' כהן ור' שפירא ).

2.

בקצירת האומר אציין, כי למשיבה נקבעו שיעורי נכות צמיתה בגין מספר פגימות, בתחומי האורתופדיה, אף-אוזן גרון ופסיכיאטריה. כמו כן הוגשה חוות דעת של מומחה בנוירולוגיה שלא קבע נכות צמיתה. הנכות הרפואית המשוקללת עמדה על 34.5 אחוזים. בית-משפט השלום קבע כי הנכות התפקודית עומדת על שיעור כולל של 33.5 אחוזים.

הערכאה הדיונית התרשמה כי המשיבה הפריזה בחומרת מצבה. התרשמות זו מבוססת הן על הנאמר בענין זה בחוות דעת המומחים (בעיקר בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה) והן על העדויות שנשמעו. בית היתר בשל כך דחה בית-משפט השלום את טענת המשיבה לפיה נכותה התפקודית הכוללת עולה על הנכות הרפואית.

בית-משפט השלום לא פסק למשיבה פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר. לעניין הפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות קבע בית-משפט השלום, כי בסיס השכר הראוי הוא השכר הממוצע במשק, בהתחשב בגילה של המשיבה במועד התאונה ובכך שטרם סיימה את הכשרתה המקצועית עובר למועד מתן פסק-הדין. עוד ציין בית-המשפט לענין זה את שיעור הנכות התפקודית. על אף זאת לא נערך חישוב אריתמטי של הפיצוי בראש נזק זה, ונקבע סכום גלובאלי של 400,000 ש"ח. על-פי חישוב אריתמטי (בהתחשב בבסיס השכר הנ"ל ובשיעור הפגיעה התפקודית), מגיע הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לסך של 761,381 ש"ח (כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי).

בנוסף נפסקו למשיבה פיצויים בראשי הנזק הבאים: הפסדי פנסיה (7,359 ש"ח); כאב וסבל (87,147 ש"ח); עזרה לעתיד (20,000 ש"ח); הוצאות רפואיות (10,000 ש"ח).

3.

ערעורה של המשיבה לבית המשפטי המחוזי התמקד בראשי הנזק של פגיעה בכושר השתכרות, הפסדי פנסיה ונזק לא ממוני. בנוסף הלינה המשיבה על חיובה בהוצאות חוות הדעת הפסיכיאטרית המשלימה וחקירת המומחית בתחום האמור.

בית המשפט המחוזי, אשר ציין במפורש כי בית-משפט השלום הביא בחשבון את חוסר אמינות המשיבה, מצא כי בראשי הנזק עליהם הוגש ערעור נפלו טעויות בקביעת סכומי הפיצוי.

כך, כאשר נעשה חישוב אריתמטי של הפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות צריך הפיצוי לעמוד על 768,381 ש"ח. בנוסף, הפיצוי בגין הפסדי פנסיה צריך היה לעמוד על 42,261 ש"ח והפיצוי בגין נזק לא ממוני על 94,049 ש"ח. בסך הכל מדובר בתוספת פיצוי בסכום העולה על 400,000 ש"ח. נוכח התחשבות בממצאי המהימנות שנקבעו בבית משפט השלום, נפסק בערעור, כי יש להוסיף סכום של 300,000 ש"ח לפיצוי שנקבע בערכאה הדיונית (בתוספת שכר טרחת עורך-דין). עוד חויבו המבקשים בשכר טרחת המשיבה בערעור.

4.

בבקשת רשות הערעור מלינים המבקשים על כך שערכאת הערעור ראתה לנכון להתערב בקביעות הערכאה הדיונית, שהיו מבססות, בין היתר, על ההתרשמות הבלתי אמצעית מהראיות ובעיקר מעדויות המשיבה ועדיה. עוד נטען, כי לא היה נכון להתערב בשיקול הדעת שהפעיל בית-משפט השלום כשראה לנכון לפסוק פיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות על דרך האומדנא ובסכום גלובאלי, ולא בדרך של חישוב אריתמטי. עמדת המבקשים היא, שלא היה מקום להתערב בפסק דינו של בית-משפט השלום גם כיוון שהפיצוי הכולל שנפסק למשיבה אינו חורג מהסכום הסביר שיש מקום לפסוק בנתוני המקרה.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש תשובה. אין מדובר במקרה דנן בסוגיה שיש לה השלכות כלליות או עקרוניות וגם לא מדובר בעיוות דין ממשי שמצדיק התערבות של ערכאת ערעור נוספת ומתן רשות ערעור ב"גלגל שלישי". במקרה דומה חזר לאחרונה בית משפט זה פעם נוספת על ההלכה הידועה לעניין מתן רשות ערעור במצב זה, כדלהלן:

"בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ... האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב'גלגול שלישי' תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביא לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי', וטענות המבקשים הן טענות ערעוריות מובהקות שאינן חורגות מעניינם של הצדדים" (רע"א 9658/11 ועקנין נ' גרוס (לא פורסם, 24.4.2012)).

לפנינו מקרה שגרתי של פסק-דין העוסק כל-כולו בחישוב פיצוי בגין נזקי גוף שערכאת הערעור סברה שנפלו בו טעויות. ואכן, לא ניתן שלא להתרשם כי הטעויות עליהן הצביע בית-המשפט המחוזי אכן נפלו בפסק דינו של בית-משפט השלום. די אם נציין, שבית משפט השלום לא הסביר מדוע לגרוע כ-360,000 ש"ח מסכום הפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות המתקבל בחישוב מתמטי והמבוסס על שיעור הפגיעה התפקודית ובסיס השכר שקבע בית המשפט עצמו, ושאינו מושפע ממגמת ההפרזה של המשיבה.

נמצא, שלא רק שאין לפנינו סוגיה בעלת חשיבות כללית, אלא שגם לא נפלו טעויות מהותיות בפסק דינו של בית-משפט המחוזי אשר תצדקנה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. נהפוך הוא, ניתן להתרשם כי גם אם היתה נפסקת בערעור תוספת פיצוי בסכום גדול יותר, גם אז היה הדבר הולם את נתוני המקרה.

בית-המשפט המחוזי היה ער לקביעות המהימנות ונתן להן משקל. אלא שבראשי הנזק שבהם התערב, עניין המהימנות אינו בעל משקל משמעותי, שכן הפיצוי בגינם נקבע על-פי קריטריונים רפואיים ומשפטיים וככלל אינו מושפע ממגמת ההגזמה של המשיבה (כזכור, נדחתה טענתה לפגיעה תפקודית גדולה מהנכות הרפואית). על אף זאת ראה בית-המשפט המחוזי לנכון שלא לקבוע את הפיצוי הכולל בראשי הנזק הנ"ל על פי תחשיב מתמטי גרידא, ופסק אף הוא סכום גלובלי שנתן ביטוי ליתר השיקולים.

לסיכום, המעט שניתן לומר על בקשת רשות הערעור הוא שמוטב היה לה שלא הוגשה והיא נדחית. המבקשים ישלמו הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.