רע"א 2796/21פלוני נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט העמית א' ש' שילה , וכב' השופטים י' קינר ו- י' רוטנברג ) בע"א 35483-01-20 מיום 19.3.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום ברמלה (השופט ד' גוטליב ) ב ת"א 34212-08-14 מיום 1.12.2019. בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים וזאת בשל היעדר כיסוי ביטוחי.

1 .

המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 לבית משפט השלום ברמלה. בתביעה נטען כי ביום 27.5.2013 בשעה 18:35 לערך, נפגע המבקש בתאונת דרכים עת רכב על אופנוע; כי בשעה 18:26 באותו היום שולמה פוליסת ביטוח החובה עבור האופנוע שעליו רכב המבקש, וכי בשעה 18:41 (6 דקות לאחר התאונה) התקבל המבקש בחדר המיון בבית החולים קפלן.

המשיבה, מצידה, טענה כי בעת התאונה רכב המבקש על האופנוע ללא ביטוח חובה בתוקף שכן פוליסת הביטוח שולמה על ידו פרק זמן קצר לאחר קרות התאונה. בנסיבות אלה, המשיבה כפרה בחבותהּ ועתרה לדחיית התביעה. המבקש עמד על כך שרכש את פוליסת הביטוח, בסכום של 203 ₪, שאינו אלא הפרש פרמיה ביחס לביטוח קודם שהיה לו על אופנוע אחר (בעל נפח מנוע קטן יותר), זמן קצר טרם קרות התאונה. וכלשון המבקש בעדותו בבית משפט השלום: "[...] הייתי גר במושב ועצרתי טרמפ כדי לנסוע לבנק ולשלם את הפוליסה, אין תחבורה ציבורית ונהוג לעצור טרמפים. עצרתי טרמפ עם מישהי שאיני לא מכיר שככל הנראה גרה במושב והיא לקחה אותי לבנק, שילמתי את הפוליסה והיא החזירה אותי הביתה. האופנוע חנה ליד השער של הבית. לקחתי את האופנוע ונסעתי לכיוון צומת בילו ובדרך החלקתי עם האופנוע על כתם שמן וזה כביש שהוא ממש חשוך אז פחדתי להיפגע מרכבים חולפים והרמתי את האופנוע ישר ונסעתי לבית חולים [...]" (עמודים 8-7 לפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 20.3.2019).

2.

בפסק דינו מיום 1.12.2019, דחה בית משפט השלום את התביעה בהיעדר כיסוי ביטוחי. בפסק הדין נקבע בתמצית, כי גרסת המבקש בכל הנוגע לקורותיו ביום התאונה בנויה משרשרת של אירועים לא שגרתיים שהסיכוי להופעתם יחד סמוך לקרות התאונה אינו גבוה. נקבע, בין היתר, כי המבקש לא סיפק הסבר לכך ששילם את פוליסת הביטוח דקות ספורות טרם קרות התאונה, בעוד שתעודת הביטוח הונפקה ונמסרה לו שמונה ימים קודם לכן; כי השתלשלות האירועים שלטענת המבקש קדמו לקרות התאונה לא הוכחו על ידו; שעדותו בכל הנוגע לנסיבות העניין מהווה עדות יחידה של בעל דין לפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; ושהמבקש נמנע מלהזמין עדים שונים למתן עדות מטעמו. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המבקש כי יש להטיל על המשיבה נטל הוכחה מוגבר בהתחשב בניסיונה לייחס לו טענת מרמה, בקבעו כי העיקר בענייננו אינו בשאלת קיומה של מרמה כי אם בקיומו של כיסוי ביטוחי במועד התאונה.

3.

על החלטה זו הוגש ערעור מטעם המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בפסק דינו מיום 19.3.2021, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בפסק הדין נקבע כלהלן:

" בית משפט קמא בחן היטב את כלל הראיות שבאו בפניו, ומצא כי הנסיבות שתיאר המערער [המבקש] באשר לאופן שבו הוסע לצורך ביצוע התשלום בבנק על ידי פלונית שאינו מכיר, מביתו לבנק ובחזרה, וכן לוחות הזמנים להם טוען המערער אינם סבירים. כן הדגיש כי המערער לא זימן לעדות את אותה עדה, ואף לא הביא עדים אחרים שיכול והיו תומכים בגרסתו. על יסוד תמיהות אלו ותמיהות נוספות שפורטו בפסק הדין, מצא בית המשפט כי אין ליתן אמון בגרסת המערער ודחה תביעתו. מסקנות אלו מקובלות עלינו".

כן נדחתה טענת המבקש באשר לנטל ההוכחה שיש להחיל על המשיבה, ונדחתה טענתו שנוכח הסכום הזעום שהיה עליו לשלם עבור הפוליסה לא היה מקום לדחיית התביעה, משלא הועלתה טענה זו בבית משפט קמא.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שב המבקש על טענותיו בבית המשפט המחוזי ובכלל זה על טענתו בדבר הנטל הראייתי המוגבר שיש להטיל על המשיבה בהינתן שעסקינן בטענה ל"תרמית ביטוחית". עוד נטען, כי בית המשפט התעלם מתוכן מסמכי חדר המיון מהם עולה שהתאונה אירעה לאחר תשלום פוליסת הביטוח, וכי העניק משקל מוגזם לכך שהמבקש לא זימן עדים מסוימים לשם מתן עדות מטעמו. המבקש טוען כי לכל הפחות היה מקום לחייב את המשיבה לפצותו באופן יחסי וזאת בשל מרבית עלות הביטוח שלא היה ספק ששולמה עובר לקרות התאונה, ובהתחשב בכך שהסכום הנתון במחלוקת הוא למעשה הפרש זעום של פרמיה בדבר החלפת פוליסה. בהקשר זה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שסירב לדון בטענה האמורה אך מן הטעם שהועלתה לראשונה בערכאת הערעור.

5.

דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" וחרף ניסיונו של המבקש לשוות לה אופי עקרוני, טענותיו אינן מעוררות שאלות משפטיות החורגת מעניינם של הצדדים ולא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין. טענות המבקש מצויות רובן ככולן במישור העובדתי ובוודאי שאין מקום להתערב בהן ב"גלגול שלישי".

אף אין לקבל את הטענה ל"פיצוי יחסי", שכאמור הועלתה לראשונה בערכאת הערעור . מכל מקום, אין בפסקי הדין שאליהם הפנה המבקש לתמיכה בעמדתו כדי להועיל לו, שכן אין הנדון דומה לראיה. לשם הדוגמה, די בכך שאציין כי בפסק דיני בבר"ע (מחוזי חיפה) 740/05 הדר חברה לבטוח בע"מ נ' מכלוף

(29. 1.2006) עליו תולה המבקש את יהבו, מדובר היה בסכום של 46 ש"ח ש"אינו פרמיה אלא עמלה בלבד [...] שנועדה לכסות את הוצאות החלפת תעודת הביטוח, בבחינת תשלום טכני גרידא. זאת, להבדיל מתעודת הביטוח המקורית שתכליתה לשכלל את חוזה הביטוח כנגד תשלום הפרמיה" (שם, פסקה 10). בענייננו, לעומת זאת, אין מחלוקת על כך שעסקינן בתשלום שהוא בשר מבשרה של הפרמיה בגין תעודת ביטוח החובה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.