רע"א 28/07 עיריית תל אביב יפו נ. עזבון המנוח רפאל אלואשוילי ז"ל

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברע"א 3055/05 (כב' השופטת ש' דותן) מיום 3.12.06.

2.

המחלוקת בין הצדדים יסודה במבנה של חניון שהוקם סמוך לבית המשיבה. המשיבה הגישה תביעה בבית משפט השלום בגין מטרדים של רעש וזיהום אויר הנגרמים לה ממתקנים שהותקנו במבנה. הצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 18.2.03, לפיו יוסרו המטרדים כאמור בהסכם. בהסכם הפשרה יש התייחסות הנוגעת להעתקת מפוחים, גנרטור ומזגנים שהותקנו במבנה. המשיבה פנתה לבית המשפט בטענה כי פסק הדין לא קוים ולכן ביקשה כי בית המשפט יפעיל את סמכותו על פי פקודת בזיון בית המשפט. בית משפט השלום קבע בהחלטה מיום 6.3.05 כי המבקשות הפרו את הסכם הפשרה וכי אם לא יבצעו את המוטל עליהם ויתקנו את ההפרות יוטל עליהן קנס. בקשה חוזרת של המשיבה, בה טענה כי לא תוקנו ההפרות נדחתה ביום 26.9.05 (כב' השופטת נ' גרוסמן), בנימוק שבית המשפט אינו יכול לשמש מפקח ולעקוב אחר ביצועו של כל פרט בהסכם אשר גדוש בפרטים טכניים רבים. בית משפט השלום קבע כי הצורך החוזר ונשנה לדון בבקשות לפי פקודת בזיון בית משפט, מעורר את הרושם, כי הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין אינו לשביעות רצון הצדדים. לפיכך קבע כי על המשיבה לכמת את הנזקים שנגרמו לה ולהגיש תביעה חדשה. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות לערער.

3.

בית המשפט המחוזי התיר למשיבה לערער על ההחלטה וקיבל את ערעורה. בית המשפט קבע כי אם אכן, בניגוד להחלטה מיום 6.3.05 נותר המצב בעינו, זכאית המשיבה לנקוט בהליכי בזיון נגד המבקשות ומחובתו של בית המשפט לבדוק טענה זו לגופה. לפיכך הדיון הוחזר לבית המשפט קמא לבחון את הטענה לגופה ונקבע כי אם יימצא שהמבקשות לא קיימו את שהוטל עליהם בהסכם הפשרה ובהחלטה מיום 6.3.05, יינקטו נגדן צעדים על פי פקודת בזיון בית המשפט.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.

לטענת המבקשות, החלטת בית המשפט המחוזי מוטעית שכן לא היה מקום להפעיל את מנגנון הליכי בזיון בית המשפט בלא לשקול את נסיבות העניין ואת שיקולי בית משפט השלום, שקבע כי הגשת הבקשה אינה הדרך הדיונית הנכונה לנקוט בה בנסיבות. כל שקבע בית המשפט המחוזי הוא כי כאשר יש מחלוקת בשאלה האם בוצעו הוראות בית משפט השלום, חייבת המחלוקת להתברר במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

5.

המבקשות מתארות את הרקע העובדתי לבקשה: בהחלטה מיום 6.3.05 קבע בית משפט השלום כי אם המבקשות לא תבצענה את הנחוץ לצורך תיקון ההפרות, קרי, לא תבצענה תיקון כלל, או שהתיקון לא יתקבל על דעת המומחים על פי המנגנון הקבוע בסעיף 5 להסכם הפשרה, אזי תשלמנה המבקשות קנס כספי בסך 250 ₪ לכל יום של איחור בתיקון כל הפרה בנפרד. המבקשות ביצעו, לטענתן, את כל התיקונים עליהם הורה בית המשפט בהחלטתו. המשיבה סירבה למנות מומחה מוסכם שיבדוק את יעילות התיקונים ולכן המשיבות ביצעו בדיקה על ידן. אז הגישה המשיבה את בקשתה החוזרת, היא הבקשה נשוא הדיון. בהחלטה מיום 30.8.05 קבע בית משפט השלום כי "ברי, כי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, נפרם על ידי הצדדים", והורה לצדדים להודיע על עמדתם ביחס להצעתו למנות מומחה מוסכם שיבדוק את העניין. חרף הסכמת המבקשות, המשיבה לא הסכימה למינוי מומחה ולכן נתן בית המשפט את החלטתו נשוא הדיון, לפיה העניין אינו מתאים עוד לבירור במסגרת בקשה לבזיון בית המשפט, אלא במסגרת הליך אזרחי. בבקשת רשות הערעור טענה המשיבה כי משקבע בית המשפט בהחלטה מיום 6.3.05 שההסכם מתאים לבירור במסגרת הליך של בזיון בית המשפט, אין הוא יכול לחרוג מהחלטתו.

6.

המבקשות טענו, וטוענות גם כעת, כי בית המשפט לא היה כבול להחלטתו הקודמת לאור שינוי הנסיבות, וכי מדובר בהחלטה דיונית שאין להתערב בה. לדעת המבקשות, טעה בית המשפט המחוזי כשקבע כי שעה שיש מחלוקת האם בוצעו הנחיות בית משפט השלום לתיקון ההפרות לפי ההחלטה מיום 6.3.05, מחלוקת זו ראויה באופן אוטומטי להתברר במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט. המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו להחלטה מיום 30.8.05, בה הציע בית המשפט למנות מומחה מוסכם, ושעליה כלל לא התבקש לערער. המבקשות טוענות עוד כי הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הינו הליך חריג ונדיר שנועד להתברר במהירות וביעילות, שהשימוש בו אינו מתאים מקום שיש מחלוקות עובדתיות או פרשניות בין הצדדים, כאשר המשיבה חולקת על השאלה האם העבודות שביצעו המבקשות מהוות קיום של החלטת בית המשפט מיום 6.3.05. עוד טוענות הן כי בית המשפט המחוזי התעלם מהדרך בה התווה בית משפט השלום בהחלטה זו לבדיקת ביצוע הנחיותיו, ולדעתן, לא היה מקום להתערב בהחלטתו הדיונית של בית משפט השלום בקביעת הדרך הראויה לבירור טענות המשיבה.

7.

עיינתי בבקשה המפורטת, בהחלטות בית משפט השלום, בהחלטת בית המשפט המחוזי וביתר נספחי הבקשה ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית, לא שוכנעתי כי המבקשות מעלות בבקשתן סוגיה בעלת חשיבות משפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, שהיא אמת המידה המרכזית למתן רשות ערעור (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לגופו של עניין, בית משפט השלום החליט ביום 6.3.05 כי ההליך של בזיון בית משפט היא הדרך הנכונה לתקוף את הפרת הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, ביקר במקום וקבע מהן ההפרות של הסכם הפשרה וכיצד יש לתקנן. בית המשפט אף קבע בהחלטתו זו כי מדובר ב"הפרה מחוכמת ומתחכמת" אשר לא "ניתן לאתרה במבט ראשון". ואולם, כשעתרה המשיבה בבקשה חוזרת, בגין אי קיום ההחלטה מיום 6.3.05, קבע בית המשפט כי אין זה מתפקידו לפקח על פירטי ביצועו של הסכם הפשרה, אשר הוא עצמו החליט לגביהם. נראה כי בנסיבות אלה, בהן בית המשפט נכנס לעובי הקורה בהחלטה מיום 6.3.05 וקבע את שקבע, אף בלא להיעזר במומחה, יש מקום גם כעת, להתכבד ולדון בבקשה החוזרת לגופה ולבחון האם תוקנו ההפרות אם לאו. היה ויימצא כי, כפי טענת המשיבה, לא תוקנו ההפרות, יינקטו נגד המבקשות צעדים המתבקשים על פי פקודת בזיון בית המשפט. אציין כי החלטת בית המשפט המחוזי, וגם החלטתי זו, אינה אלא בנסיבות העניין ובגדר המחלוקת שבין הצדדים, ואין בה כדי להעיד על החלטה בכל מקרה אחר, אשר ייבחן לגופו. לא נעלמה מעיני ההלכה לפיה "הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין" (רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש - מפסקי כרם שלום ואח' , פ"ד מה (1) 617, 619). ואולם, אין לומר כי כאן נדרשת התחקות אחר כוונתם של הצדדים, אלא יש לבדוק, לגופם של דברים, האם תוקנו ההפרות, אם לאו, כאמור בהחלטה מיום 6.3.05.

לאור האמור לעיל, ובנסיבות העניין, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.