רע"א 2807/03 איתמר היקרי נ. עו"ד שעיה קטן כונס נכסים

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן) לפיה נתקבל הערעור של המשיב 1 ובוטלה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל.

המבקש הגיש הצעה לרכישת נכס אל המשיב 1 אשר מונה ככונס נכסים למימוש נכסו של חייב- המשיב 2. המחיר שנקבע לנכס היה נמוך מערכו האמיתי בשל הצורך לממש את הנכס במהירות. הצעתו של המבקש הייתה ההצעה היחידה, והיא אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל. המבקש לא שילם את התמורה במועדים שסוכמו לפי ההצעה. לאחר שנתן למבקש ארכה לתשלום התמורה, פתח המשיב 1 במשא ומתן עם קונים פוטנציאליים, והסכם מכירה נכרת עם המשיבים 3 ו-4. המשיב 1 פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לביטול המכר שאושר למבקש, ואישור המכר למשיבים 3 ו-4. ראש ההוצאה לפועל קבע כי המבקש אכן הפר את ההסכם, אך בכל זאת מצא לנכון להפעיל שיקול דעת ולהאריך את המועד לביצוע התשלום. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר העניק, בסופו של דבר, רשות ערעור.

בית המשפט קמא קיבל את ערעור המשיב 1. בית המשפט קמא מצא כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לאפשר למבקש לעכב את תשלום התמורה, כיוון שביצוע מהיר של העסקה באופן שיאפשר למשיב 2 לסלק את חובו בהקדם מהווה תנאי עיקרי בעסקה דנן. בית המשפט קמא נשתכנע, על סמך הראיות שהוצגו בפניו, כי המבקש נקט בסחבת במילוי התחייבויותיו, ולכן קבע כי הפר את ההסכם הפרה יסודית. משום כך ביטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל והורה על קבלת הצעתם של המשיבים 3 ו-4. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי הפר את ההסכם אליו הגיע עם המשיב 1. הוא סבור כי בית המשפט טעה כשהתעלם מהיות השינויים שביקש לערוך בהסכם מוצדקים כולם. בנוסף, סבור הוא כי אין לראות בהם הפרה של ההסכם הואיל וטרם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. לבסוף, הוא טוען כי בית המשפט קמא היה צריך להתחשב בכך שהמשיב 1 נהג בו בחוסר שיוויון, בהשוואה ליחסו אל המשיבים 3 ו-4.

המשיבים תומכים בהחלטת בית המשפט קמא. הם מסבירים כי טופס ההצעה הינו הסכם בכתב לכל דבר ועל הקונה היה להשלים את התמורה במועד לפי התחייבותו בטופס זה. לא היה כל מקום, כך הם טוענים, להשלים עם בקשותיו של המבקש לעריכת שינויים בהסכם זה. בכל מקרה, בקשות אלה ודחייתן לא יכלו להוות עילה לעיכוב ביצוע התחייבות המבקש. המשיבים מדגישים כי המשיב 1 פעל תוך שמירה מלאה על זכויות המשיב 2, אדם מבוגר הרתוק למיטתו, שאינו מסוגל לטפל בעצמו בענייניו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. המבקש לא הצליח להצביע על עילה שתצדיק התערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. בית המשפט קמא הגיע למסקנותיו בדבר ההפרה היסודית אותה הפר המבקש, על סמך הראיות שהוצגו בפניו. הבקשה שהוגשה סבה כולה סביב מסקנה עובדתית זו. הואיל והמסקנות אליהן הגיע בית המשפט קמא מתיישבות עם ממצאיו העובדתיים, אין מקום לשנות את החלטתו.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1, 3 ו-4 בסך כולל של 9,000 ש"ח.