רע"א 2811/11 דוד ישראל נ. גוטמן ברזילי (1983) בע"מ

1.

המבקש משיג על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) מיום 7.3.11. בהחלטה נדחתה בקשת המבקש לגילוי מסמכים ספציפיים ולקבלת ארכה להגשת תביעה שכנגד והודעת צד ג'. בהחלטה הוסיף בית המשפט מועד נוסף לשמיעת הוכחות, הוא 8.9.11, לאחר שבהחלטה קודמת נקבע המועד של 17.5.11. המבקש חוייב לשאת בשכר טרחה בלא קשר לתוצאות בסכום של 30,000 ש"ח. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את בקשתו ולחייבו בהוצאות. ביום 17.4.11, עשרה ימים לאחר הגשתה של בקשת רשות הערעור, עתר המבקש לעיכוב ביצועה של ההחלטה מיום 7.3.11 ולעיכוב הדיון בערכאה הדיונית, שם קבועה ישיבת הוכחות, כאמור ליום 17.5.11.

2.

המבקש הוא הנתבע בתובענה אזרחית שהוגשה נגדו על ידי המשיבה בשנת 2007. על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, מתנהלת במשטרה זה מספר שנים חקירה אף נגד המבקש בפרשה המועלית בכתב התביעה. טרם התקבלה החלטה האם להגיש כתבי אישום בפרשה. במסגרת החקירה הפלילית שמר המבקש על זכות השתיקה. לטענתו, קיים קושי וסיכון מבחינתו אם יתנהל הליך אזרחי נגדו במקביל לחקירה הפלילית. מתברר, כי התביעה האזרחית הייתה כבר קבועה לשמיעת הוכחות לימים

9-10.2.2011. אותה דחייה ניתנה, לבקשת המבקש, לאחר שבפני בית המשפט הובאה אף עמדתה של פרקליטות מחוז ת"א (פלילי). בתגובתה של הפרקליטות נאמר, כי אם יישמעו הוכחות בהליך האזרחי עלול הדבר לסכל את השלמת החקירה ולפגוע בחזקת החפות ממנה נהנה המבקש.

3.

דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. ככל שמדובר בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ולהתיר הגשת תביעה שכנגד והודעת צד ג', הרי אין הסבר ממשי מדוע חיכה המבקש שנים מספר עד להגשתה של הבקשה ומדוע לא ניתן היה להגישה בשלב מוקדם יותר, עת שכנראה התנהלו הליכים שונים בפני כבוד הרשם. הבקשה הוגשה אך ביום 8.2.11. יש לזכור, שההליך היה קבוע לשמיעת הוכחות לימים 9-10.2.2011. זאת ועוד, המבקש לא צירף כלל לבקשת רשות הערעור את הבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי בעניין.

אשר לחיוב בהוצאות בסכום של 30,000 ש"ח: לגבי מרכיב זה בהחלטה לא ניתן כלל ליתן רשות ערעור: סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009. מכל מקום, אפילו ניתן היה לתת רשות, הרי הייתי מסרב לתיתה, שכן לגוף העניין לא מצאתי סיבה להתערבות.

4.

לפיכך, נדחית בקשת רשות הערעור בלא שנתבקשה תשובה. משהבקשה העיקרית נדחית, אין צורך להתייחס לבקשת הביניים שהוגשה בגדרה. נוכח העובדה שהמשיבה לא נדרשה להשיב, לא ייעשה צו להוצאות.