פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
2820/04
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשת:
מדינת ישראל - משרד הבריאות
נ ג ד
המשיבה:
בתיה שרירא
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 824/03 מיום 19.2.2004 שניתן על ידי כבוד השופטת
ברכה בר-זיו
בשם המבקשת: עו"ד פ'
גלובינסקי
בשם המשיבה: עו"ד ח'
דבאח
החלטה
המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת – מדינת ישראל – בעילה של רשלנות רפואית בטיפול שניתן לה בבית החולים רמב"ם. המבקשת עתרה לדחיית התובענה על הסף, בשל שקמה לה חסינות מכוח סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: החוק ), הקובע לאמור:
אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.
המבקשת גורסת, כי הואיל והמשיבה היתה קצינה בשירות קבע בעת שניתן לה הטיפול הרפואי נשוא התובענה, ישנה חסינות למדינה מפני התביעה בנזיקין, ועל המשיבה לנקוט במסלול המותווה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959. בית משפט השלום דחה את הבקשה, וכמוהו גם בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. המבקשת שבה וטוענת, כי כל טיפול רפואי הניתן לחייל הוא "עקב" השרות בצבא, וממילא – מקים חסינות למדינה לפי הוראת סעיף 6(א) לחוק. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אינני סבור כי השאלה האם נגרמה החמרת המחלה "עקב" השירות הצבאי, היא בהכרח שאלה שאינה מצריכה כל בירור עובדתי, ונחתכת מניה וביה מעצם העובדה שהיא נגרמה "בתקופת" השירות הצבאי. סוגיה זו טעונה עיון.
על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ד' באייר תשס"ד
(25.4.2004).
ש ו פ ט