רע"א 2832/99 משטרת ישראל נ. כב' השופטת לבנה צבר

העתירה מכוונת כנגד החלטת שופטת בית משפט השלום בתיק חקירת סיבות מוות לדחות את בקשת העותרת לניתוח גופתו של המנוח פנחס כהן ז"ל.

נסיבות המקרה בהן נמצא המנוח מת בחנותו לממכר תכשיטים, מצביעות על כך כי יש יסוד סביר לחשש כי סיבת המוות נגרמה בעבירה. הנסיבות היו כאלה, שהמנוח נמצא כאשר על צווארו נמצאים חבל ורצועת בד. סביב האף והנחיריים היה כרוך בד. המנוח היה מוטל על הריצפה בתוך שלולית דם, כשהוא שוכב על בטנו, כפות בידיו וקשור לרגל השולחן לידו הוא נמצא, ובחנות נמצאו סימני דם נוספים. בראשו של המנוח נמצאו סימנים למכה וכן פצע.

בנסיבות האמורות רשאי שופט חוקר לצוות על נתיחת גופת המנוח אם הדבר דרוש לבירור סיבת המוות, כאמור בסעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח1958-.

שופטת בית משפט השלום סברה שאין צורך בניתוח גופת המנוח כדי לברר את סיבת המוות, וכי יש להעדיף את רצון משפחת המנוח שלא תבוצע הנתיחה שלאחר המוות על האינטרס הציבורי להעמיד לדין עבריין "על פי העבירה הספציפית שביצע".

דעתנו שונה. ניתוח הגוויה חיוני כדי לסייע בחקירה לביסוס הקשר הסיבתי בין המוות לבין המעשים שנגרמו וכדי שניתן יהיה להוכיח את הדבר מעל לכל ספק סביר בהליכים עתידיים. בנסיבות אלה, ועל יסוד האמור בפסק דין הרוב בבג"ץ 66/81 המפקח הכללי של משטרת ישראל נ' שופט בית משפט השלום ברמלה , פ"ד לה(4) 337, באנו למסקנה כי דין העתירה להתקבל.

אין לנו, אלא להוסיף ולומר כי ראוי שבנסיבות המקרה יבוצע הניתוח, "מן הקל אל הכבד". דהיינו, שמהלך הנתיחה יבוצע כך שאם ניתן להגיע למסקנות עקב התערבות כירורגית מעטה, כך יעשה ככל האפשר. וברוח דבריו והצעתו של הרב קוק, אשר הופיע וטען בפנינו, במסגרת ביצוע הנתיחה שלאחר המוות ישקל על ידי הרופא המנתח לאחר כל שלב ניתוחי, אם לצורך ברור סיבת המוות יש הכרח להמשיך בניתוח. אם לא יהיה הדבר הכרחי, לא יורחב הניתוח מעבר למה שבוצע. בכך תבוא התחשבות, ככל הניתן, ברגשות וברצון בני המשפחה.

כמוסכם על בעלי הדין, דנו בעתירה כאילו ניתן צו על תנאי. על סמך כל האמור לעיל, נעשה הצו מוחלט במובן זה שמותרת נתיחת גווית המנוח כאמור לעיל.