רע"א 284/97 חי דוד נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

1.המבקש פתח בבנק המשיב חשבון עו"ש, ששימש אותו לביצוע עיסקות בשוק המעו"ף. לפי דרישת הבנק, הפקיד המבקש מניות סחירות כבטוחה לקבלת אשראי לביצוע העיסקות. המשיב הגיש נגד המבקש בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א. 11312/96) תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חובה בחשבון הבנק המשיב בסך של 21,578 ש"ח. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן. בפיו היו שתי טענות הגנה עיקריות: האחת, על פי חוזה ההתקשרות בין המבקש והמשיב, התחייב הבנק המשיב להעניק למבקש אשראי רק בגובה הבטוחה שהפקיד כשוויה בזמן הרלבנטי, ומשלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו. השניה, משחרג המבקש ממסגרת האשראי שנקבעה לו, היה על הבנק המשיב לממש את המניות ששימשו כבטוחה, וכפי שאף הורה לו המבקש מפורשות לעשות, אלא שהמשיב לא נענה לדרישה זו והדבר גרם לעלייה משמעותית ביתרת החובה של המבקש עקב הריבית שנתווספה לסכום הקרן.

2.בית משפט השלום (כבוד השופטת ד. מארק-הורנצ'יק), בהחלטתו מיום 23.1.96, נעתר לבקשת הרשות להתגונן, לאחר שמצא כי בפי המבקש הגנה לכאורה.

3.הבנק המשיב ביקש רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, ובפסק דינו מיום 19.12.96 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א. גורן) כי דין הבקשה להתקבל ויש להורות על ביטול ההחלטה למתן רשות להתגונן. לפנים משורת הדין, לא ביטל בית המשפט המחוזי את הרשות להתגונן שניתנה אלא שנזקק לסמכות הקבועה בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, והיתנה את הרשות להתגונן בהפקדת מחצית סכום התביעה במזומן או בערובה בנקאית ואת מחציתו הנותרת בדרך של ערובה בטוחה של צד ג', וזאת תוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין.

4.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו חוזר המבקש על הטענות שהעלה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, תומך בהחלטת בית משפט השלום וטוען נגד מסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ערעור ברשות בפני בית משפט זה כערכאה שלישית ניתן רק בנסיבות מיוחדות לאור חשיבותן המשפטית או הציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אין זה המקרה שבפני. טענות המבקש הן טענות המתאימות לערעור ראשון ואין הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית העולה מעובדות המקרה ומחייבת הכרעתו של בית משפט זה.

הבקשה נדחית.