רע"א 2841/09 עו"ד דביר כצמן נ. יפה לוי

1.

בפניי בקשה, שהגיעה היום בשעות הבוקר המאוחרות, לעיכוב ביצוע הליך בוררות שנקבע לצהרי יום 3.5.2009, עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח) לפיה הליך הבוררות בין המבקש למשיבה 1 יימשך מן השלב בו הופסק.

2.

המבקש הקים רשימה עצמאית להתמודדות בבחירות ברשויות המקומיות אשר התקיימו בחודש נובמבר 2008. במסגרת זאת, שכר המבקש את שירותי המש יבה לצורך ניהול חלק מפעילות הרשימה.

לאחר קיום הבחירות, ומשסרב המבקש לשלם למשיבה את שכרה פנו השניים לבורר (המשיב 2) על מנת שיכריע במחלוקת שנתגלעה בניהם. ביום 27.1.2009 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להעביר את הבורר מתפקידו, בשל היכרות מוקדמת של הבורר עם המשיבה 1. בקשתו נתקבלה, ובית המשפט המחוזי הורה, בהחלטתו מיום 2.3.2009, על העברת הבורר מתפקידו ועל מינוי בורר חלופי אשר זהותו תיקבע על ידי המוסד לבוררות עסקית. עוד נקבע כי על הבורר החלופי להמשיך את הבוררות מן השלב שבו הופסקה, עד לסיומה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, מונה בורר חדש ונקבעה ישיבת בוררות ליום 3.5.2009. בקשת הדחייה שהגיש המבקש נדחתה על ידי הבורר, וביום 30.4.2009 עתר המבקש בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לעיכוב ביצוע הליך הבוררות וביטול מועד ישיבת הבוררות, עד להחלטה בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי הבוררות תתנהל כסדרה, וזאת מהטעם שיש להכריע במחלוקת בהקדם בעיקר נוכח העובדה שהמשיבה העסיקה פעילים לא מעטים לקידום מסע הבחירות של המבקש התובעים עתה את שכרם, וכן מהטעם שנקודת המחלוקת בין הצדדים הינה מצומצמת וממוקדת. בהחלטתו, ציין בית המשפט את חששו כי המבקש מנסה לדחות את הקץ.

3.

מכאן הבקשה שבפניי. המבקש טוען כי יש לעכב את הליכי הבוררות עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש, מפני שקיום הליכי הבוררות עלול לייתר את ערעורו באם בקשתו תתקבל. עוד טוען המבקש כי קביעת בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשת עיכוב הביצוע, לפיה המשיבה העסיקה פעילים לא מעטים לקידום מסע הבחירות של המבקש, אינה מבוססת. המבקש גורס, בין היתר, כי הסכם הבוררות הושג בנסיבות חמורות של מרמה והטעייה ועל כן דינו בטלות וכן טוען כי הנימוק להעברת הבורר מתפקידו מחייב את ביטול כלל החלטותיו במסגרת ההליך.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ובחנתי את מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית דבר אעיר כי למן מועד מתן ההחלטה נשוא בקשת עיכוב הביצוע ועד להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע ממש ברגע האחרון בפני בית המשפט המחוזי, עברו כמעט כחודשיים ימים. נתון זה מחזק את התרשמותו של בית המשפט קמא כי המבקש מעוניין לעכב את הליכי הבוררות, ואין מקום לתת יד לניסיונות אלה, הגובלים בחוסר תום לב. לגופו של עניין, אין הצדקה לעכב את הליכי הבוררות. ככלל, יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו (ראו תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: האחד הוא מבחן סיכויי הערעור, אשר על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי הם גבוהים. השני הוא מבחן מאזן הנוחות, במסגרתו נדרש מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 8947/07

מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור (לא פורסמה, 18.2.2008)). לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש, אשר לא הבהיר מדוע, לעמדתו, המשך קיום הליכי הבוררות יצור מצב בלתי הפיך. ראשית, ככל שתתקבל עמדת המבקש כי יש לבטל את הליך הבוררות, אין נפקות לקיום הישיבות הנוספות. שנית, לו תתקבל עמדתו כי לא היה מקום להמשיך את הבוררות מהמקום בו הופסקה, יוכל הבורר החלופי לשוב ולדון בבקשות שהוגשו לבורר הקודם, והמבקש לא הצביע על כל מניעה לעשות כן. מן הצד השני, וכמו שציין בית המשפט המחוזי, ישנה חשיבות ראשונה במעלה לקידום הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, נוכח העובדה כי להכרעה יש השלכה על תשלום שכרם של עובדים לא מעטים. לאור מסקנתי זו, לא מצאתי להרחיב הדיון בסיכויי קבלת בקשת רשות הערעור. עוד אציין כי הגם שבית המשפט המחוזי החליט כי הבורר החלופי ימשיך את הבוררות מן השלב בו הופסקה, וזאת יש לקיים, איני רואה מניעה שהמבקש יפנה אל הבורר כל בקשה שימצא לנכון לשיקול דעתו והחלטתו של הבורר.

אי לכך הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.