פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
2843/99
בפני:
כבוד השופט ת' אור
המ
בקשת
:
החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע בע"מ
נגד
המשיב
:
אבו
ג'עפר, חברה לבניין ופיתוח בע"מ
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום
18.3.99 בתיק ע"א 1226/97 שניתן על ידי כבוד השופטים י' פלפל, י' טימור ור'
יפה-כ"ץ
בשם
המבקשת: עו"ד חן אביטן
החלטה
המבקשת, החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע, התקשרה עם המשיבה, חברה לעבודות עפר ופיתוח, ביום 17.11.94 בחוזה לביצוע עבודות סלילה, תשתית ופיתוח בבאר שבע ( להלן: חוזה א' ).
לאחר התחלת העבודות, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף ( להלן:
חוזה ב' ) ביום 19.7.95, לפיו המבקשת תפסיק עבודתה על פי החוזה הראשון, ובכך יבוטל החוזה הראשון בהסכמה הדדית.
בסעיפים הנוגעים לעניינינו נקבע:
סעיף 2 לחוזה ב':
"א. הקבלן יסיים תוך 7 ימים מיום הביטול את העבודות הכרוכות בקווי בזק ...
ב.החברה תשלם לקבלן את התמורה המגיעה לו עבור העבודות שביצע עד ליום הביטול, מבלי לנכות מהקבלן את הפיצוי הקבוע מראש (קנס פיגורים המגיע ממנו).
הסכום המגיע לקבלן יקבע על ידי המפקח מטעם החברה ( להלן: המפקח )".
סעיף 4 לחוזה ב':
"עם חתימת חוזה זה והתשלום על פיו לא תהיינה לקבלן כל תביעות או טענות מכל סוג שהוא נגד החברה, בין אם מדובר בטענות או תביעות כספיות או מכל סוג אחר".
כשנתיים לאחר חתימת חוזה ב', הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בה טענה כי היא זכאית לכספים בסכום המתקרב ל1,000,000- ש"ח, בעבור העבודות נשוא חוזה א', ואילו המבקשת טענה שכל מה שמגיע למשיבה הוא מה שאושר על ידי המפקח, וכי המשיבה אינה זכאית לתשלום מעבר למה שאושר.
בית משפט השלום קבע כי קביעתו של המפקח מטעם המשיבה ביחס לסכומים שיגיעו לתובעת (המשיבה בעניינינו) בגין העבודות שביצעה עבור המשיבה הינה סופית וקונקלוסיבית במובן שלא ניתן לתקוף את החלטת המפקח ו/או לעוקפה על ידי פניה לערכאות שיפוטיות והגשת תביעה משפטית. כיוון שכך, הגיע בית משפט השלום למסקנה שאין לתובעת (המשיבה בעניינינו) עילה שבדין ודין תביעתה להידחות.
על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור תקפה את קביעת בית משפט השלום בטענה שלא ניתן לקרוא פירוש לנוסח ההסכם בין הצדדים לפיו נחסמה הפניה לערכאות מאחר ופירוש נוגד הן את נוסח ההסכם עצמו והן את כוונת הצדדים.
בית המשפט המחוזי הגדיר את השאלה העומדת בפניו, והיא: האם נשללה זכותה של המשיבה לפנות לערכאות כנגד קביעת המפקח, והשיב לכך בשלילה.
נראה לי, שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה הנכונה. לא היה מקום לשלול מהמשיבה את זכות ההתדיינות עם המבקשת ואת זכותה לשכנע את בית המשפט כי יש לסטות מקביעת המפקח.
אכן, ראוי שהמחלוקות בין הצדדים תמצאנה את פתרונן לאחר שמיעת מלוא ראיות וטענות הצדדים.
על כן, דין הבקשה להידחות. עם זאת, הייתי משאיר את השאלה באילו נסיבות ניתן לסטות מקביעתו של המפקח, פתוחה. לאור הראיות שיבואו בפני בית המשפט, ובכללן חקירתו של המפקח בפניו, יקבע בית משפט השלום את עמדתו, כששמורות לצדדים טענותיהם לעניין מידת החיוב של קביעת המפקח.
הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, טו' באב התשנ"ט
(28.7.99).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99028430.
E02
/עכב