רע"א 2853/99 דמתי בנימין נ. דמתי עזריאל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיא ח' פורת) בבר"ע 200396/98 מיום 29.3.99.

1.המבקש, שהינו אחיו של המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש לבית משפט לענייני משפחה תביעה נגד המשיב לביטול הסכם, שעסק בין היתר בהבטחת זכויות המדור של שני אחיהם הפגועים של המבקש והמשיב, שאחד מהם חסוי. במסגרת ההליך הגיש המשיב לבית המשפט בקשה להתיר לו למשכן את הנכס נשוא ההליכים. בית המשפט החליט לאשר את רישום המשכנתא, בתנאים המפורטים בבקשת המשיב, בכפוף לכך שאם יזכה המבקש בתביעתו בתיק העיקרי, יצמצם המשיב את המשכנתא לחלקו היחסי בנכס.

2.על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה ראויה למחיקה על הסף בשל אי צירוף צדדים רלוונטיים. גם לגופו של עניין קבע בית המשפט כי אינו מוצא כל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה וזאת מהטעם שאם יזכה המבקש בתביעתו בתיק העיקרי, זכותו העתידית לא קופחה. כמו כן קבע בית המשפט כי המשכנתא אמורה להיטיב עם האחים הפגועים. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור. נציין כי בטרם ניתנה החלטה זו נפטר אחיהם החסוי של המבקש והמשיב.

3.עתה מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בבקשתו חוזר המבקש על טענותיו לפני הערכאות קמא לפיהן משכון הנכס מנוגד להסכם נשוא התיק העיקרי ואינו מטיב עם האחים הפגועים. כמו כן טוען המבקש כי זכותו העתידית בנכס אינה מובטחת ותלויה בהסכמת הבנק המלווה לצמצום המשכנתא לחלקו היחסי של המשיב בנכס. המבקש מוסיף כי משנפטר האח החסוי המשכנתא נחוצה אך לתועלתו של המשיב ולפיכך אין להתיר למשיב למשכן את הנכס ולקבוע בו עובדות חדשות ובלתי הפיכות.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו פטירת החסוי שומטת את הבסיס מתביעת המבקש שנועדה להבטיח, כביכול, את טובת החסוי. באשר לאח הנוסף, טוען המשיב, כי זה אינו פסול דין ולכן לא ברור כיצד מתיימר המבקש לטעון לטובתו, בלי שקיבל את הסכמתו של האח. המשיב 3 הודיע כי משנפטר החסוי אין לו כל עניין בבקשה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. רשות לערעור שני ניתנת אך ורק במקרה שבו מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במקרה הנדון הבקשה נוגעת אך לסכסוך בין הצדדים ואין היא מעוררת כל סוגיה שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב במסקנות הערכאות קמא אשר דנו בטענותיו של המבקש ודחו אותן לגופן. בנסיבות אלה נחה דעתי כי אין מקום להתיר ערעור שני בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב 1 בסך 3000 ש"ח.