רע"א 2855/99 פינגוין עבודות עפר ופתוח בע"מ נ. מכבשי הנגב ציוד מכני הנדסי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטות ד' פלפל, ע' קפלן-הגלר, ש' ברוש) בע.א. 1609/97 מיום 30.3.99.

1.המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה נגד המשיבה בגין עבודות שביצעה המבקשת עבור המשיבה. בית משפט השלום קבע, בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית של כל עדיהם וכי כל צד יגיש את תצהיריו במועד שנקבע לכך, גם אם לא קיבל את תצהיריו של הצד שכנגד. במועד ישיבת ההוכחות התברר כי בתיק בית משפט השלום מצויים תצהירי עדות ראשית שהוגשו על ידי המבקשת באיחור, בלא שהתבקשה הארכת מועד לשם הגשתם, וכי המשיבה לא הגישה כל תצהירי עדות ואף לא זימנה למועד הדיון עדים מטעמה. בנסיבות אלה החליט בית משפט השלום להעניק לב"כ המשיבה שהות בת שעה ומחצה כדי לאפשר לו קיום חקירה נגדית ואף הציע שעדויות ההגנה תישמענה במועד אחר. לאחר חלוף פרק זמן זה חזר ב"כ המשיבה וביקש מבית המשפט לדחות את מועד הדיון וזאת מהטעם שלא ניתן להכין חקירה הולמת בפרק הזמן הנתון. בית משפט השלום דחה את בקשת ב"כ המשיבה והתיר את העדת עדי המבקשת תוך רישום התנגדותו של ב"כ המשיבה להגשת התצהירים. לאחר סיום הבאת הראיות נתן בית משפט השלום פסק דין.

2.בפסק דינו ביקר בית משפט השלום את התנהגותו של ב"כ המשיבה וקבע כי לאור האמור בתקנה 168 לתקנות וכיוון שלא שוכנע כי תצהירי המשיבה לא הוגשו מסיבות מוצדקות, אין הוא מתיר למשיבה הבאת עדים מטעמה להוכחת טיעוני ההגנה. עוד קבע בית המשפט כי צירוף הוראות התקנות 168 ו- 157(2) לתקנות מוביל, בנסיבות האמורות, לראיית המשיבה כמי שלא התייצבה לדיון. משכך נתן בית משפט השלום פסק דין על יסוד כתב התביעה ועל יסוד נספחיו וחייב את המשיבה לשלם למבקשת את סכום התביעה העומד על כ- 750,000 ש"ח וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח. לבקשת המבקשת קבע בית המשפט השלום, בפסיקתא שניתנה לאחר מתן פסק הדין, כי על המשיבה לשלם למבקשת אגרת בית המשפט בסך כ- 9,400 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 90,420 ש"ח.

3.על פסק דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, בהתייחסו לפרוטוקול הדיון ולפסק דינו של בית משפט השלום, ציין כי מהפרוטוקול עולה שאיש מהצדדים לא סיכם וכי פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד, על פי תקנה 157(2), אלא במעמד שני הצדדים אשר נכחו בעת שמיעת הראיות. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי בקשת הפסיקתא על ידי המבקשת אינה אלא מחטף פשוט הנוגד את חובת תום הלב המוטלת על עורך דין ועל בעל דין. לאור גובה התביעה ולאור מחדליהם השלובים של הצדדים החליט בית המשפט המחוזי לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום, להחזיר את התיק לבית משפט השלום להמשך ראיות ולהתיר לב"כ המשיבה לחקור את העדים שכבר העידו. כמו כן הטיל בית המשפט על כל אחד מהצדדים הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ש"ח.

4.עתה מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת פסק דינו של בית משפט השלום ניתן כדין על סמך ראיות שהובאו לפניו ושלא נסתרו, ומשכך לא היה כל יסוד משפטי להתערב בו. המבקשת מוסיפה כי ערכאת הערעור גילתה סלחנות מופלגת לטובת המשיבה על חשבונה של המבקשת.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אופן ניסוח הבקשה תוך התעלמות מכוונת מעובדות רלוונטיות מחייב את דחייתה על הסף. כן טוענת המשיבה כי בנסיבות המקרה לא מתעוררות שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית כלשהי וכל תכליתה של הבקשה הינה ניסיונה של המבקשת להימנע מקיום משפט לגופו של עניין. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי יש כדי לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. המבקשת אינה מעלה בבקשתה כל סוגיה החורגת מעניינם של הצדדים וכל מהותה של הבקשה אינה אלא השגה על יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. משכך אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בנסיבות אלה נחה דעתי כי אין מקום להתיר ערעור שני בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 7000 ש"ח.