רע"א 2858/21מדינת ישראל - קצין התגמולים נ. פלוני

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

האם בנסיבות קיצוניות של ניכור הורי או אף של טענות להתעללות, יש עילה בדין לסייג את זכאותם של הורים שכולים, שילדם מת במהלך שירותו הצבאי, לתגמולים? שאלה קשה זו עמדה במרכזו של ההליך דנן, על רקע התאבדות בנם המנוח של המשיבים בעת ששירת בצבא.

2.

כמפורט בהמשך, לאחר שהתקיים בפנינו דיון בבקשת רשות הערעור שהגישה המדינה בשמו של קצין התגמולים, היא חזרה בה ממנה, בהמלצתנו. עם זאת, בשל היבטים עקרוניים שעלו בדיון, מצאנו לנכון – כפי שאף ציינו בתום הדיון – להבהיר את הטעון הבהרה, וזאת במבט הצופה פני עתיד.

כללי: דיני התגמולים

3.

מאחר שההליך נטוע בעולמם של דיני התגמולים המשולמים לבני המשפחות השכולות, ראוי להקדים ולהציג את העקרונות הבסיסיים של החקיקה הרלוונטית.

4.

חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים או החוק ) הוא חלק מן המורשת של הקמת המדינה ומביא לידי ביטוי את העיקרון של ערבות הכלל למי שהקריבו את חייהם למען המדינה בשירותם הצבאי (ראו: בג"ץ 6395/98 אלקושי נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון , פ"ד נד(1) 454, 461 (2000); בג"ץ 9604/10 ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נ' שר הבטחון , פסקה ח' (21.9.2011)). חוק משפחות חיילים הוא חוק סוציאלי מובהק, והזכאות מוענקת בו, במקרה הרגיל, לקרובי משפחה מדרגה ראשונה של המנוח (לרקע נוסף, ראו: מאיר קלייף "התפתחות 'דיני השיקום' הישראליים ומעמדם בחקיקה הסוציאלית הכללית" הפרקליט כ 132 (1964)).

5.

ככלל, הזכאות לתגמולים מכוח חוק משפחות חיילים מבוססת על כך שהמוות נגרם "בתקופת" שירותו ו"עקב" שירותו של הנספה, ללא עיסוק בשאלות של אשמה או הבחנה בין נסיבות שונות. כמו כן, החוק קובע במישור הראייתי חזקה לפיה חייל שנפטר כתוצאה מחבלה או מחלה שאירעה בתקופת שירותו נפטר עקב השירות (ראו: סעיפים 2, 2א ו-2ב לחוק). לפיכך, אם קצין התגמולים סבור שיש לדחות תביעה בשל היעדר קשר סיבתי בין שירותו של המנוח לבין האירוע שהביא לפטירתו, מוטל עליו הנטל לסתור את החזקה הסיבתית (ראו: רע"א 252/09 אונגר נ' קצין התגמולים , פסקה 11 (8.8.2010)). בהקשר זה נקבע בפסיקה כי כאשר לא עלה בידו של אף אחד מהצדדים להציג ראיה משכנעת בדבר שאלת הקשר הסיבתי, ובית המשפט נמצא במצב של "תיקו" ראייתי – הדבר ייזקף לחובתו של קצין התגמולים, בהתחשב במדיניותו של בית המשפט לגלות יחס של רוחב לב לתביעות תגמולים. כל זאת – על רקע תכליתו הסוציאלית המובהקת של החוק ( שם , בפסקה 11. ראו גם: ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט , פ"ד מד(3) 646, 657-654 (1990) (להלן: עניין הכט ); רע"א 6489/09 פלוני נ' קצין התגמולים – אגף השיקום – משרד הביטחון , פסקה י"א (24.9.2009)). במובן זה ישנו שוני מהותי בין חוק משפחות חיילים לבין חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ), שמסדיר כידוע את הנושא של פסיקת תגמולים למשרתי כוחות הביטחון שנפגעו במהלך שירותם ואינו כולל חזקה כאמור (ראו עוד: עניין הכט , בעמ' 655-654).

6.

עוד חשוב לציין שהחוק מעניק את הזכות לתגמולים ללא התייחסות לדרגת הקרבה הרגשית בין המנוח לבין בני משפחתו. התכלית הסוציאלית מתבטאת בתשלום תגמולים גם לגרוש או גרושה של מי שקיפח את חייו בשירות, על רקע תלות כלכלית שעניינה פסיקת מזונות או פרנסת ילדיו היתומים של המנוח (סעיפים 13א-13ב לחוק).

7.

על רקע האמור, החריגים לתחולת החוק הם מצומצמים ומנויים באופן מפורש בין סעיפיו. חריג אחד הוא זה של "התנהגות רעה חמורה" של המנוח לפי סעיף 16 לחוק, הקובע כי "נגרם מותו של הנספה על ידי התנהגות רעה חמורה של הנספה, לא יחולו על בני משפחתו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן" (אלא בנסיבות מיוחדות). חשוב להדגיש כבר עתה, כי חריג ההתנהגות הרעה והחמורה מתייחס להתנהגות של הנספה עצמו – ולא של בני משפחתו (כך למשל, בפסיקה נזכר בהקשר זה שימוש בסמים קשים בטרם התאבדות. ראו: רע"א 8899/07 פלוני נ' קצין התגמולים (4.12.2008)). הוראה זהה מעוגנת גם בסעיף 9 לחוק הנכים, ביחס למי שנפגע בשירותו הצבאי בשל "התנהגות רעה חמורה" אך נותר בחיים (ראו למשל: רע"א 4399/08 קצין התגמולים נ' רוקח , פ"ד סו(2) 390 (2013)). חריג אחר קובע כי בנסיבות שבהן "לא פרנס מקבל [התגמולים – ד' ב' א' ] את בני משפחתו של נספה שהוא חייב במזונותיהם, או הנתונים להשגחתו – רשאי קצין תגמולים ליטול לידיו את התגמול, כולו או מקצתו, ולהשתמש בו לטובת אותם בני משפחה, או להורות שממונה מטעם קצין התגמולים יעשה זאת" (סעיף 17 לחוק). בנוסף, החוק קובע הסדרים הנוגעים להפסקת תשלום התגמולים לבן משפחה של נספה המרצה עונש מאסר, וכן בנסיבות של חייל נעדר שרשות צבאית מוסמכת העידה עליו כי הוא בחיים (סעיפים 19-18 לחוק).

8.

להשלמת התמונה אוסיף כי החוק מכיר בתנאים מסוימים בעיקרון של "הורה בפועל", בגדר אחת החלופות של הגדרת "בן משפחה" כאשר המנוח נסמך על שולחנו של הורה חורג או מאמץ בסמוך לפטירתו (סעיף 1 לחוק).

9.

אם כן, החוק הוא ברור ביותר בכל הנוגע להגדרת מי שהם זכאים ומי שאינם זכאים על-פיו. אין מדובר בחוק הקובע עקרונות כלליים הנתונים לפרשנות, אלא מארג מפורט של כללים, פרטים וסייגים.

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים שהתנהלו

10.

אפתח בהצגה תמציתית של העובדות שהובילו להתגלעות המחלוקת בבקשה שבפנינו. המנוח, יליד 1992, הוא הששי מבין שבעת ילדיהם של הוריו, המשיבים. מערכת היחסים בין המנוח להוריו הייתה קשה ומורכבת. הוא ואחיו הוצאו בשלבים שונים מבית ההורים למסגרות חוץ ביתיות. כשהיה כבן 15 נותק הקשר בין המנוח להוריו. בשנת 2012 הוא התגייס לשירות חובה בצה"ל והוכר כחייל בודד בעקבות בקשה שהגיש ערב גיוסו, על רקע מערכת היחסים המורכבת שלו עם הוריו, ניתוק הקשר עמם והיעדר תמיכה כלכלית מצדם. ביום 1.8.2012, פחות מחודש לאחר שהתגייס, שם המנוח קץ לחייו לאחר שירה בראשו באמצעות רובה צה"לי של חברו ליחידה. האירוע התרחש מספר שעות לאחר שהמנוח נשפט בדין משמעתי לעונש של שבעה ימי מחבוש, ובטרם עבר למתקן הכליאה.

11.

בעקבות התאבדותו של המנוח, הגישו המשיבים תביעה לקצין התגמולים להכרה בזכאותם לקבלת תגמולים לפי חוק משפחות חיילים. ארבעה מבין אחיו ואחיותיו של המנוח פנו לקצין התגמולים וטענו כי אין מקום להכיר בזכאותם של המשיבים לתגמולים מכוח החוק. זאת, מאחר שלטענתם המשיבים התעללו במנוח, נהגו כלפיו באלימות פיזית ונפשית קשה, השפילו אותו והתנכרו לו. האחים טענו כי שלילת התגמולים מהמשיבים היא בבחינת קיום צוואתו האחרונה של המנוח. להשלמת התמונה יצוין כי במהלך השנים הגישו המנוח וחלק מאחיו תלונות שונות למשטרה על התנהגותם של המשיבים, אך תיקי החקירה נסגרו מבלי שהמשיבים הועמדו לדין.

12.

ביום 18.8.2014 דחה קצין התגמולים את תביעת המשיבים, ללא נימוקים.

13.

המשיבים ערערו על החלטתו של קצין התגמולים בפני ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בירושלים הפועלת לפי חוק משפחות חיילים (להלן: ועדת הערעורים ). במסגרת ההליך הוגשה חוות דעתו של מומחה שמינתה ועדת הערעורים כדי לבחון את שאלת המניע להתאבדותו של המנוח. בחוות הדעת צוין כי מן החומר שהונח לעיונו של המומחה עולה שהמנוח גדל בהזנחה ובבדידות, תוך התעללות משמעותית מצד הוריו. עוד נקבע, כי להחלטתו של המנוח ליטול את חייו "אין קשר סיבתי למשפט או לעונש, המוצדק כשלעצמו, שקיבל ביחידתו אלא כטריגר או כקש ששבר את גב הגמל של חייו הקשים והבודדים". לבסוף נקבע בחוות הדעת, כי יחסיו של המנוח עם הוריו היוו מרכיב מרכזי בהתפתחות אישיותו ובהחלטתו לשים קץ לחייו.

14.

ביום 5.3.2020 דחתה ועדת הערעורים את ערעורם של המשיבים (עמ"ח 49410-09-14, השופט ג' שני וחברי הוועדה פרופ' ח' מוניץ ועו"ד ר' רחמני ). ועדת הערעורים קבעה כי ככלל, חוק משפחות חיילים אינו מתנה את זכאותם של הורים שכולים לתגמולים בכך שבנם החייל היה סמוך על שולחנם לפני מותו, וכי אין לקצין התגמולים או לוועדה שיקול דעת לקבוע כי הורה שהפר את חובותיו כלפי ילדו אינו נחשב עוד "הורה" כמובנו בחוק. לצד זאת, ועדת הערעורים קבעה כי ניתן לשלול תגמולים מהורים מחמת "התנהגות רעה חמורה" מצדם, בהשאלה מסעיף 16 לחוק משפחות חיילים שעניינו התנהגות רעה חמורה של המנוח. ועדת הערעורים ביססה את מסקנתה זו באמצעות היקש מהכלל המשפטי בדבר "הרצחת וגם ירשת", כמו גם בהתאם לעיקרון לפיו חוטא לא יצא נשכר, שנועדו שניהם לשלול מהמעוול את פרי עוולתו. במישור הקונקרטי, ועדת הערעורים קבעה כי במקרה דנן החלטתו של קצין התגמולים היא מוצדקת.

15.

המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים, וזה התקבל ברוב דעות (ע"ו 52021-06-20, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות ע' כהן ו- ח' קיציס ). השופטות כהן ו- קיציס קבעו כי קצין התגמולים נעדר סמכות לשלול מהמשיבים את זכאותם לתגמולים על-פי חוק משפחות חיילים ללא הסמכה מפורשת בחוק. לעומת זאת, השופטת נד"ב סברה בדעת מיעוט כי יש לדחות את הערעור, משום שלא הוכח קשר סיבתי בין האירועים שהתרחשו בצבא להתאבדותו של המנוח. השופטת נד"ב הוסיפה וציינה כי עקרונות-על מוסריים חולשים גם על החלטות של גוף מינהלי כמו קצין התגמולים, ועל כן, בנסיבות קיצוניות ניתן לשלול תגמולים מהורים של חייל ששם קץ לחייו בשל התנהגות כה קשה וקיצונית שלהם כלפיו.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

16.

בבקשת רשות הערעור נטען כי היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית – האם ניתן לשלול תגמולים והטבות סוציאליות מכוח חוק משפחות חיילים מהורים אשר התעללו בילדם, ובהתנהגותם זו הביאו להתאבדותו. לגוף הדברים נטען כי קיימת סמכות לשלול הטבות מההורה המתעלל במצב קיצוני מחמת "התנהגות רעה חמורה" – הן מכוח סעיף 16 לחוק משפחות חיילים, והן מכוח העיקרון הכללי של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", נוכח הקשר ההדוק בין התנהגות ההורים במקרה דנן לבין המוות.

17.

המשיבים התנגדו לבקשה, וסמכו ידיהם על דעת הרוב בבית המשפט המחוזי. בפרט, כך נטען, המחוקק לא העניק לקצין התגמולים סמכות לבחון את טיב התא המשפחתי של המנוח, ולמעשה אף אין לו כלים לעשות כן. המשיבים הוסיפו וטענו כי ההחלטה לשלול מהם את התגמולים היא תחילתו של מדרון חלקלק אשר עלול לגרום לכך שקצין התגמולים יכריע גם במקרים אחרים ביחס לטיב ההורות של הורים לחיילים מנוחים, למשל כאשר הורים מתכחשים ו"מפנים עורף" לילדיהם על רקע נטייה מינית או על רקע יציאה בשאלה.

18.

להשלמת התמונה יצוין כי לצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי. ביום 14.6.2021 ניתן צו עיכוב ביצוע חלקי מוסכם כך שעוכבה העברתם של התשלומים הרטרואקטיביים למשיבים עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, בעוד שנקבע כי התשלומים החודשיים העתידיים יועברו להם בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

19.

הדיון בפנינו התקיים ביום 10.2.2022. כאמור, לאחר שנשמעו טענות הצדדים, ובהמלצתנו, הודיעה באת-כוח המדינה כי היא אינה עומדת על הבקשה. בנסיבות אלה, הצורך להכריע בנסיבות הספציפיות של הצדדים התייתר. עם זאת, נותרה חשיבות להבהרת הסוגיה העקרונית, בהתחשב בהחלטות שהתקבלו בתיק זה ובהשלכות אפשריות שלהן על מקרים אחרים.

חוק משפחות חיילים – לשונו ותכליתו

20.

מנקודת מבטי, ההליך שבפנינו מבוסס כל כולו על מושכלות יסוד שעניינן גבולות הסמכות ושלטון החוק. קצין התגמולים קיבל את החלטתו המקורית בנושא ללא הסמכה ברורה בדין, ואף ללא הנמקה. זאת אין להלום.

21.

מושכלות יסוד הן כי כל רשות מינהלית חייבת לפעול בתוך דל"ת אמות הסמכות שהוקנתה לה בחוק. בניגוד לפרט אשר רשאי לעשות כל מה שלא נאסר עליו בחוק – הרשות המינהלית רשאית ומוסמכת לעשות את הפעולות שהחוק הסמיכה לעשות, ואותן בלבד (ראו: בג"ץ 4491/13 המרכז האקדמי למשפט ועסקים נ' ממשלת ישראל , פסקה 16 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס (2.7.2014); ע"א 5958/15 פרחי ביקל בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה – ראשון לציון , פסקה 25 (15.12.2016); רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון , פסקה 37 (5.11.2017); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 97 (2010) (להלן: ברק-ארז )). זהו הביטוי הישיר והבסיסי ביותר של עקרון חוקיות המינהל, שהוא עיקרון יסוד במשפטנו. יישומו הפשוט של עקרון חוקיות המינהל מוביל אפוא למסקנה כי לקצין התגמולים אין סמכות לשלול זכאות לתגמולים ממי שמוגדר לפי החוק "בן משפחה" של חייל שנספה, וזאת על בסיס שיקול דעת שאין לו תימוכין בחוק.

22.

הזכאות לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים היא זכאות סטטוטורית בעלת תנאים מוגדרים. כפי שהובהר בפתח הדברים, חוק משפחות חיילים קובע מנגנון ברור ופשוט. הוא אינו קובע תנאים שעניינם הזכאים לתגמולים מעבר להתקיימות התנאי הפורמאלי של "בן משפחה" שהגדרתו מופיעה בסעיף ההגדרות לחוק. למעשה, החוק אינו כולל בהוראותיו כל תנאי הנוגע להורים השכולים עצמם – לא בעניין "טכני" כגון שיעור הכנסתם או מצבם המשפחתי, ואף לא בעניינים "מהותיים" ובכלל זה טיב הקשר בינם לבין הנספה (לעניין ביטול מבחן ההכנסה וקביעת תגמול אחיד, ראו התיקון לחוק משנת 2007 (חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשס״ח-2007, ודברי ההסבר לו)). על רקע זה, שלילת תגמולים על-פי שיקול דעתו של קצין התגמולים תוך בחינה מהותית של טיב הקשר בין הנספה להוריו סותרת את לשון החוק באופן חזיתי, ולפיכך היא נעדרת כל סמכות ( השוו גם: בג"ץ 2334/17 יחד, רמת השרון נ' ועדת הכספים של הכנסת , פסקה 86 לפסק דיני (15.6.2021). כן ראו: ברק-ארז, בעמ' 227).

23.

בניגוד לנטען, אין כל מקום להקניית סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לשלול תגמולים מבני משפחה בהתבסס על סעיף 16 שעניינו חריג ההתנהגות הרעה. כאמור, מדובר בחריג שממוקד בהתנהגות "רעה חמורה" של החייל עצמו, ולשון החוק לא יכולה להיות יותר ברורה לעניין זה: "נגרם מותו של הנספה על ידי התנהגות רעה חמורה של הנספה , לא יחולו על בני משפחתו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן" (ההדגשה הוספה). קצין התגמולים לא ביסס בטענותיו הצדקה מספקת לסטות באופן משמעותי מלשון החוק באופן שמאפשר את שלילת התגמולים גם בגין התנהגות רעה חמורה של בן משפחה של הנספה. יש להעיר, כי חוק משפחות חיילים עבר תיקונים רבים מאד לאורך השנים, ביניהם רבים הנוגעים לזכאות ההורים השכולים. ניתן להניח כי אם המחוקק היה מעוניין לשלול תגמולים בנסיבות הנוגעות להתנהגות רעה חמורה של ההורים – הוא היה עושה זאת במפורש, כפי שקבע חריגים מפורשים אחרים לזכאות לתגמולים. אולם, לא כך הדבר. אימוץ פרשנות שיפוטית לפיה ניתן לשלול תגמולים גם מהוריו של נספה בשל התנהגות רעה חמורה שלהם הוא מהלך מרחיק לכת, בהתחשב בנקודת המוצא של לשון החוק.

24.

הדברים אמורים גם בשים לב לתכליתו ולטיבו של חוק משפחות חיילים. ככלל, כפי שצוין בפתח הדברים, חוקי התגמולים המקנים זכאות למשפחות שכולות הם חוקים סוציאליים מובהקים. הם מכירים בצורך של משפחה שכולה לקבל תמיכה כספית ואחרת. גם מי שלא היו הורים טובים בחייהם של הבן או הבת המנוחים עשויים להיות מי שחייהם נקלעו לקושי עמוק לאחר לכתו. על כך יש להוסיף, כפי שהדגיש גם בית המשפט המחוזי, כי יש מקום לחשוש מתהליך של בחינת כליות ולב של משפחות שכולות לאחר לכתו של יקירם. הדבר עלול לעורר תהליכים לא בריאים ולזרות ריב ומדון במקום שבו נדרשת נחמה. מעבר לכך, קצין התגמולים לא הוסמך או הוכשר לכך. למעשה, עמדתו של קצין התגמולים היא כי יש מקום לאפשר לו להכריע בעניין זה ללא אמות מידה של ממש, אלא על-פי שיקול דעת רחב המותאם לנסיבותיו של כל מקרה, מבלי שברור באיזה אופן ייושם בפועל וכיצד ישורטטו גבולותיו. קצין התגמולים אף ציין שההכרעה במקרה זה נבעה לא מפעולה יזומה שלו, אלא אך ורק מכיוון שאחיו של המנוח פנו אליו. האם משמעות הדברים היא שההכרעה בעניין הזכאות לתגמולים בכל מקרה תהיה תלויה בעמדת יתר בני המשפחה? עמדתו של קצין התגמולים מייצגת אפוא פרשנות רחבה מדי, שיש בה פוטנציאל פגיעה משמעותי במשפחות שכולות.

25.

בהקשר זה ראוי לזכור, כי חוק משפחות חיילים מקנה זכאות לא רק להורים שכולים, אלא גם לקרובים אחרים – ובעיקר לבני זוג וילדים. האם נפתח את הדלת גם לבחינת טיבה של מערכת היחסים הזוגית? אפשר שהייתה נתונה במשבר קשה, ואף הסבה כאב רב לצדדים. ומה באשר לילדים שנמצאים בנתק מהורה שנספה? האם לא יהיו זכאים לסיוע? חוק משפחות חיילים כפי שניסח אותו המחוקק לא נועד לעסוק בשאלות מסוג זה.

חוק משפחות חיילים והעיקרון של "הרצחת וגם ירשת" – הילכו שניים יחדיו?

26.

האם ניתן לתת מענה לקושי המתעורר בענייננו באמצעות החלת העקרון של "הרצחת וגם ירשת", כפי שסברה ועדת הערעורים (וכמוה גם דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי)? על אף שטענה זו היא שובת לב במבט ראשון, אין מקום לקבלה. גם בהתייחסות לעיקרון זה כעקרון על-משפטי שאינו מעוגן בהוראה ספציפית, איני סבורה כי היישום שלו במקרים מן הסוג דנן הוא מתאים ונכון מבחינה משפטית.

27.

אכן, "הקריאה 'הרצחת וגם ירשת' היא מן התוכחות המפורסמות ביותר בתרבותנו, וכן אחד הביטויים המובהקים לתרגום של תחושה מוסרית לכלל משפטי" (דפנה ברק-ארז לקרוא משפטים בתנ"ך – על צדק תנ"כי ומשפט ישראלי 266 (2019)). אולם, עיון בסעיף 5 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ) שמעגן עיקרון זה במשפט הישראלי, מלמד על הבחנות חשובות בינו לבין הסוגיה שבפנינו. ראשית, יש לשים לב כי שלילת הירושה נעשית רק בנסיבות שבהן קיימת הרשעה בפלילים בגין רצח או ניסיון רצח. לכך יש חשיבות כפולה לענייננו – ראשית, המשיבים לא עמדו לדין בגין מעשיהם הנטענים כלפי המנוח ואחיו (ואיני נוקטת לעניין זה כל עמדה מהותית – אלא אך מציינת את העובדות). שנית, אף לו היו עומדים לדין, לא היה זה בגין עבירות של רצח או ניסיון רצח. איני מקלה ראש בחוות דעת המומחה אשר הצביעה על קשר ממשי בין התאבדותו של המנוח לבין נסיבות חייו והמעשים המיוחסים למשיבים. אולם קרע רגשי ומערכת יחסים עכורה בין הצדדים אינם משמשים בסיס מספיק לשלילת זכויות, כפי שאין בהם די אף בדיני הירושה עצמם (ראו: ע"א 86/79 קניג נ' כהן , פ"ד לה(1) 176 (1980); ד"נ 40/80 קניג נ' כהן , פ"ד לו(3) 701 (1982)). חשוב אם כן להדגיש, שגם החלתו של סעיף 5 לחוק הירושה, המבוסס במישרין על העיקרון של "הרצחת וגם ירשת" במשפט הישראלי, בנסיבותיו של מקרה זה – לא הייתה מובילה לשלילתם של המשיבים כיורשיו של המנוח. מבלי לפרט, נציין כי גם התקדימים האחרים שהוזכרו על-ידי ועדת הערעורים, חרף קרבת העניין שלהם לנושא שבפנינו, מובחנים ממנו בהיבטים שונים, בין השאר בכך שבמקרה דנן אף לא התנהל כל הליך פלילי נגד המשיבים או בכך שכולם התבססו על מקור חוקי לשלילת פירות העוולה של המעוול ( ראו: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית , פ"ד נ(3) 133 (1996); ע"פ 4466/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.8.2019) ). כך או כך הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, בהיעדר הסמכה בחוק לשלילת הזכאות.

28.

לבסוף, היבט אחר שבו נדון בפסיקה העיקרון של "הרצחת וגם ירשת", ושחשוב להבחינו מן הדיון במקרה דנן, הוא זה של חלוקת רכוש בין בני זוג לאחר שבן הזוג נקט אלימות חמורה נגד בת הזוג ואף הורשע בניסיון לרצוח אותה ונגזר עליו עונש מאסר ממושך (ראו: בע"ם 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.2014)). באותו מקרה קבעתי כי במקרים קיצוניים של אלימות, עשוי להיות מקום להביא עובדה זו בחשבון איזון המשאבים, וזאת כאשר האלימות עולה כדי "שלילת האנושיות" של בן הזוג. אולם, גם כאן פסק הדין התבסס לא על העיקרון של "הרצחת וגם ירשת" – אלא על העקרונות הפנימיים של חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 ובפרט המנגנון הקבוע בסעיף 8 לו, המקנה לבית המשפט סמכות בשיקול-דעת, בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" לקבוע חריגים לכלל של חלוקה שוויונית בנכסים . יש להדגיש כי גם במקרה זה עמדה ברקע הדברים הרשעה בפלילים בניסיון רצח, כפי שהדגיש חברי המשנה לנשיאה נ' הנדל באותו עניין.

המענה לקושי האנושי-מוסרי – מחוץ למסגרת דיני התגמולים

29.

בכך הגעתי אל סופו של הדיון. אני סבורה שחוק משפחות חיילים בנוסחו הקיים אינו מאפשר את שלילת התגמולים מבני המשפחה של הנספה במקרים כגון המקרה דנן. בסופו של דבר, ואף בתחילתו, הסוגיה עומדת לפתחו של המחוקק. אם קצין התגמולים סבור שיש קושי בדין הקיים, וכי אכן יש לתת מענה לסוגיה האמורה גם במסגרת דיני התגמולים עצמם – ניתן לעשות כן באמצעות תיקון מתאים לחוק משפחות חיילים. מובן כי אינני נוקטת כל עמדה בעניין זה. ככל שתעלה הצעה לתיקון החוק, הדעת נותנת שהיא תזכה להיות נדונה בזירה הציבורית, כפי שראוי לה, ובכלל זה יידונו השלכות נוספות שעשויות להיות לכל שינוי בתחום זה (כדוגמת בירור מכאיב וקשה באשר למערכות יחסים משפחתיות לאחר מותו של חייל במסגרת שירותו).

30.

במובן מסוים, הגם שאינני מקבלת את עמדתו של קצין התגמולים לגופה, יש להודות כי בדיעבד נודע ערך להגשת הבקשה במקרה זה – על מנת "להציף" את השאלה האם חוק משפחות חיילים מאפשר שלילת תגמולים מהורים שכולים בנסיבות קיצוניות. יש לזכור, כי מקרה של מוות בשירות הצבאי סותם את הגולל על האפשרות לתיקון וריפוי של מערכות יחסים משפחתיות קשות, ואף זהו שיקול שלא ניתן להסיר מן הפרק. במקורותינו נכתב כי "בן סורר ומורה", שאין לו תקנה, "לא היה ולא עתיד היה להיות" (סנהדרין ע"א א'). בהשאלה, קשה לומר שאין הורים אשר פגעו בילדיהם פגיעה שאינה בת סליחה. עם זאת, לא ניתן להלום קביעה של קצין התגמולים, בדיעבד, שאלה היו פני הדברים. מכל מקום – סוף דבר בתחילתו – המחוקק לא הסמיך את קצין התגמולים לבחון מערכות יחסים משפחתיות, וממילא לא ניתנה לו סמכות לשלול תגמולים מהוריו של מי שנפטר במהלך שירותו הצבאי.

31.

להשלמת התמונה יצוין כי עשויים להיות מקרים שבהם המזור לתחושת חוסר הצדק שבלבם של אחיו של המנוח יימצא במישור משפטי אחר, מחוץ לדיני התגמולים. כידוע, בעבר קבע בית משפט זה כי בנסיבות קיצוניות יימצאו מעשים או מחדלים של הורים כלפי ילדיהם כהתנהגות רשלנית המולידה עילה בנזיקין נגדם . זאת, כמובן, בזהירות המתבקשת לנוכח החשש מפני כניסתו של המשפט לתחומים העדינים והרגישים של יחסי הורים-ילדים (ראו: ע"א 2034/98 אמין נ' אמין , פ"ד נג(5) 69 (1999). כן ראו: יחיאל ש' קפלן "זכות הילד לתבוע את הוריו בגין התעללות נפשית" מגמות בקרימינולוגיה: תאוריה, מדיניות ויישום 463 (מאיר חובב ואחרים עורכים, 2003); בנימין שמואלי "ציווי משפטי על אהבת הורה לילדו ופיצוי בגין הזנחה רגשית: האם ילך משפט המדינה בעקבות משפט הטבע? – עיון משווה במשפט הרומי, הישראלי, האמריקאי והעברי בעקבות ע"א 2034/98 אמין נ' אמין" משפט, חברה ותרבות – משפטים על אהבה 269 (2005)). מכל מקום, על רקע האמור, בנסיבות שבהן יורשיו של המנוח אינם ההורים, ומבלי לנקוט כל עמדה, ייתכן שהמענה לקושי יימצא במקרים מתאימים בדיני הנזיקין.

32.

בשולי הדברים, גם אם לא בשולי חשיבותם, מצאתי לנכון להוסיף הערה לעניין הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי למות החייל, אף שהדברים אינם נדרשים להכרעה בנסיבות דנן. השאלה הקונקרטית של סתירת החזקה בנסיבות של התאבדות בשירות התעוררה בעבר בפסיקה, במספר מקרים (ראו למשל: ע"א 738/88 עיזבון המנוח פאיז עבדל גאני ז"ל נ' קצין התגמולים , פ"ד מג(1) 167 (1989); ע"א 1008/91 קצין התגמולים נ' עיזבון המנוח זמיר בן-ציון ז"ל , פ"ד מה(3) 431 (1991); רע"א 5336/08 ברקו נ' קצין התגמולים , (11.1.2009)). כשלעצמי, אני נוטה לנקיטת גישה מחמירה יותר בכל הנוגע לאפשרות של סתירתה של חזקת הגרימה הקבועה בסעיף 2ב לחוק משפחות חיילים בנסיבות של התאבדות. הסיבה לכך היא שבמקרה הרגיל, התאבדותו של חייל במהלך השירות הצבאי לא תופיע בחלל ריק, וזאת למעט במקרים שבהם היא נגרמת עקב אירוע קשה וטראומתי במיוחד שקרה במהלך השירות הצבאי. ככלל, ניתן להניח כי במקרים רבים של התאבדויות בצבא, חיילים נוטלים את חייהם עקב אירוע הפועל כ"טריגר" שמעורר קשיים נפשיים קודמים שעמם הגיעו לשירות או נשען עליהם. התבססות על כך לשם ניתוק הקשר הסיבתי תוביל לאפשרות לשלול תגמולים מכוח חוק משפחות חיילים במקרים רבים של התאבדות בשירות, תוצאה שהיא לטעמי בלתי רצויה ומנוגדת לתכליותיו הסוציאליות והמוסריות של חוק משפחות חיילים.

33.

מעט ורעים היו ימי שני חייו של המנוח. קשה להישאר אדישים לנוכח סיפור חייו העצוב והטרגי. התרשמתי כי כאבם של האחים שמבקשים לשלול את התגמולים מן המשיבים הוא אמתי ומשמעותי. אולם, ההכרעה המשפטית בעניין אמורה להתקבל בהתאם לדין, כמו גם לשיקולים הנוגעים לשלל המקרים האחרים שעשויים עוד להגיע לפתחו של בית המשפט בעתיד. אסור שמקרה קשה זה יוביל אותנו במורד של דרך לא רצויה, שהרי "hard cases make bad law" . קביעת העיקרון המשפטי צריכה להיעשות תוך הסתכלות על מכלול המקרים שעשויים "ליפול ברשתו", ולא רק על המקרה הקונקרטי שבפנינו, קשה ומורכב ככל שיהיה.

סוף דבר

34.

משחזרה בה המדינה מן הבקשה, יש להורות על דחיית הבקשה. ממילא, יש מקום להורות גם על ביטולו של צו עיכוב הביצוע החלקי שניתן ביום 14.6.2021. בהתאם לכך אציע לחבריי כי כפי שהתבקשנו, ובהסכמת המשיבים, ביטול זה ייכנס לתוקפו ביום 1.4.2022.

ש ו פ ט ת

המשנה לנשיאה נ' הנדל :

אני מסכים כי דין הבקשה להידחות. זאת מאחר שהמבקשת הסכימה לחזור בה מהבקשה; ולנוכח הבסיס המשפטי האיתן לתוצאה זו, שעה שלא מעוגנת בדין כל אפשרות לשלול מהמשיבים את זכאותם לתגמולים. לטעמי די בכך.

המשנה לנשיאה

השופט י' אלרון :

משב"כ המבקשת חזרה בה מבקשתה, אף אני מסכים כי דין הבקשה להידחות.

ש ו פ ט

אשר על כן, הוחלט פה אחד לדחות את הבקשה.