רע"א 2872/08 פזגז 1993 בע"מ נ. גזגל השרון 1992 בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים אילן ש' שילה, אסתר דודקביץ, מאיר יפרח) אשר דחה את ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע) והורה למבקשות לשלם למשיבה סכום של 50 אלף ₪ פיצויים בגין גרם הפרת חוזה וכן הוצאות משפט.

1.

המבקשות, שהן חברות ותיקות בתחום שיווק ואספקת גז, היו ספקיות הגז של שישה בתים משותפים באזור השרון. במועדים שונים חתמו דיירי הבניינים על חוזים לאספקת גז עם המשיבה, שאף היא חברה העוסקת בשיווק ואספקת גז לצרכים ביתיים. הודעה על סיום החוזים עם המבקשות נמסרה לאחרונות כנדרש בחוק. המבקשות לא פעלו לפי ההודעה ולא פירקו את מתקני מערכת הגז שלהן כנדרש בסעיף 2 בתוספת לחוק המקרקעין (החלפת ספק גז בבית משותף), התשנ"א-1991. במקום זאת פנו המערערות לדייריי הבניינים והציעו להם לשפר את תנאי החוזים המקוריים עימם. בין היתר הציעו המבקשות לדיירים להפחית את המחיר ששילמו לפי החוזה הישן בכמחצית והקפאתו למשך מספר שנים. כן הסכימו המבקשות לחתום על כתבי שיפוי בהם התחייבו לייצג את הדיירים במקרה שהמשיבה תתבע אותם ולשאת בכל תשלום שייפסק לחובת מי מהדיירים. לאור הצעות אלו ביטלו הדיירים את התקשרותם עם המשיבה וכרתו חוזים חדשים עם המבקשות.

2.

בעקבות זאת הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום כנגד המבקשות שבה תבעה פיצויים בגין עוולת גרם הפרת חוזה. בית משפט השלום קיבל את התביעה והורה למבקשות לפצות את המשיבה בסכום של 50 אלף ₪ וכן חייבן בהוצאות משפט. על פסק הדין הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] והגיש עמדה התומכת בפסק דינו של בית משפט השלום.

3.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. על סמך ממצאים אלו קבע בית המשפט כי מעשיהן של המבקשות בכריתת חוזים חדשים עם הדיירים חרף ואף עקב החוזים שכרתה עימם המשיבה מהווים עוולה של גרם הפרת חוזה. מכאן נפנה בית המשפט לבחון האם יש בהוראותיה של חקיקת הרפורמה במשק הגז כדי לשלול את ראיית מעשיהן של המבקשות כמעשי עוולה. בית המשפט עמד על מטרתה העיקרית של הרפורמה לפתוח את משק הגז לתחרות חופשית שתאפשר לחברות נוספות להשתלב בו, ועל הוראותיה המרכזיות של הרפורמה שהתירו לצרכנים לסיים חוזים עם ספקי גז בדרך של מסירת הודעה לספק היוצא 15 ימים מראש. בית המשפט המחוזי אימץ את העמדה לפיה אין הספק היוצא רשאי לשכנע את לקוחותיו לחזור ולהתקשר עימו בתקופת 15 הימים שלאחר שקיבל הודעה בדבר ההתקשרות עם ספק נכנס ושבמהלכה עליו להסיר את מתקניו. בית המשפט סבר כי עמדה זו מתיישבת עם הצורך לסייע ליישום מטרות הרפורמה ותכלית החוק, וציין כי הצעותיהן של המבקשות נועדו למנוע את הרפורמה במשק הגז והן בלתי הוגנות ומנוגדות לתנאי תחרות חופשית. נקבע כי אין צידוק

להצעות המבקשות בטרם החלה המשיבה באספקת הגז הלכה למעשה.

4.

על פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. המבקשות טוענות כי הבקשה מעלה שאלה משפטית שהינה האם רשאי ספק גז אשר קיבל הודעה מאת צרכניו כי החליטו להחליפו בספק גז אחר להציע הצעה משופרת לצרכנים על מנת שאלה ייבחרו להישאר לקוחותיו, והאם ספק שיפעל כאמור יחוב בעוולת גרם הפרת חוזה כלפי ספק הגז האחר. המבקשות מציינות כי ניתנו תשובות שונות לשאלה זו על-ידי בתי משפט מחוזיים שונים, וכן הם טוענים כי התשובה שנתן בית המשפט המחוזי בעניין זה מהווה חקיקה שיפוטית המנוגדת לכוונת המחוקק העולה ברורות מן החוק.

5.

לאחר קבלת תגובות המשיבים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אמנם, אף אני סבורה כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שמצדיקה דיון בגלגול שלישי וזאת על אף שהסכום הכספי עליו נסב הסכסוך אינו גבוה. מדובר בשאלה העוסקת בדרכי תחרות הוגנות, בטובתו של הצרכן ובתכליתה של הרפורמה במשק הגז שמעסיקה לא אחת את בתי המשפט. עם זאת, כפי שציין היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו לבקשה, נחקק לאחרונה חוק משק הגז (קידום התחרות בגז לצריכה ביתית) (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008. חוק זה כולל תיקוני חקיקה שונים המסדירים, בין היתר, את הסוגייה נשוא הבקשה דנן ומטילים מגבלה של שישה חודשים להתקשרות בין הספק היוצא ללקוח מיום מתן ההודעה לספק היוצא על סיום ההתקשרות עימו. מאחר שהסוגייה הוסדרה על-ידי החוק איני רואה חשיבות בדיון בסוגיה במסגרת ערעור בגלגול שלישי. מדובר אמנם בהוראת שעה למשך שלוש שנים, אך כל עוד היא עומדת על כנה אין מקום לטעמי לקיים דיון מקיף בעניין במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה, אם כן, נדחית. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ עבור כל אחד מהמשיבים.