רע"א 2876/08זיוה שידלוסבקי נ. עו"ד אליאס נאדר ,עו"ד -מפרק החברה

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיאה ב' גילאור ), לפיה לא ניתנה למבקשת הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המשיב. הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

רקע

2.

ביום 26.7.2005 הגישה המבקשת לכונס הנכסים הרשמי תביעת חוב על פי הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ), לתשלום גמלה בגין חוב שכר עבודה, פיצויי פיטורין, ושאר זכויות סוציאליות, שלטענתה מגיעות לה מהחברה שבפירוק, נאות הכרמל בית החלמה חיפה בע"מ (להלן: החברה ).

3.

ביום 15.10.2006 החליט המשיב, הוא מפרק החברה, לדחות את תביעת החוב במלואה. זאת, על סמך סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי, וכן בעקבות האיחור שבהגשת תביעת החוב.

4.

ביום 25.12.2007 הגישה המבקשת ערעור על החלטת המפרק (פש"ר 1251/07), וכן הגישה בקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור. בית המשפט ציין, כי החלטת המפרק ניתנה ביום 15.10.2006, הומצאה למשרד באי כוחה של המערערת ביום 22.10.2006, והערעור הוגש רק ביום 25.12.2007- למעלה מ-14 חודשים מיום המצאת החלטת המפרק. בית המשפט דחה את ההסבר שסיפקה המבקשת לאיחור, לפיו בעטיו של מצבה הנפשי הקשה היא לא הבינה את משמעות הזמן העומד לרשותה להגשת ערעור ; נקבע, כי החלטת המפרק נשלחה למשרדם של באי כוחה של המבקשת, ועל כן הבנתה שלה בדבר חלוף הזמן אינה מהווה טעם כלשהו לאיחור. באשר למצבה הרפואי ציין בית המשפט, כי מדובר במחלה נפשית כרונית ממנה סובלת המבקשת, כנראה, מזה זמן, כאשר לא הוברר מדוע מצב נפשי זה מנע ממנה להתייעץ עם באי כוחה, או לנקוט בהליך, שהרי בסופו של יום הוגשה הבקשה ומצבה הנפשי כנראה נותר ללא שינוי. בית המשפט ציין, כי למעלה מן הצורך, המפרק פירט את החלטתו לעצם תביעת החוב, המבוססת בעיקרה על הוראות סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי. לאור האמור, נדחתה הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, ומשכך נדחה גם הערעור בתיק פש"ר 1251/07.

טענות הצדדים

6.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט בקבעו, כי מאחר והחלטת המשיב נשלחה למשרד באי כוחה דאז, אי הבנתה של המבקשת עצמה בדבר חלוף הזמן אינה רלוונטית. על פי הטענה, מחלת הסכיזופרניה ממנה סובלת המבקשת, מנעה ממנה לשתף פעולה עם באת כוחה הקודמת. נטען, כי כאשר בישרה לה באת כוחה הקודמת על דחיית תביעת החוב שהגישה, חששה המבקשת, בשל מחלתה ומבלי שיש לכך כל ביסוס, כי המפרק גילה איזושהי תרמית שביצעה וכי היא שותפה לקנוניה עם אחיה. מצב זה גרם למבקשת לפחדים ולחרדות קשים. מחלתה שיבשה בעליל את כושר השיפוט שלה, ובשל כך היא לא יזמה הליך משפטי ולא הייתה מודעת למשמעות חלוף הזמן. על פי הטענה, לא יעלה על הדעת כי עורך דין יוכל להגיש ערעור בשם לקוחו, ללא שיתוף פעולה מצד הלקוח.

7.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי בתעודות הרפואיות שצורפו לבקשה לא נמצא מענה לשאלה, מדוע מצבה הנפשי של המבקשת מנע ממנה להתייעץ עם באי כוחה, או לנקוט בהליך, שכן בסופו של דבר הוגש ערעור. על פי הטענה, מן המסמכים שצורפו לבקשה עולה בבירור, כי המבקשת סובלת ממחלת נפש כרונית, הפוגעת בכושר השיפוט שלה. כן מציין הפסיכיאטר ד"ר רומוב, כי סביר להניח שסיטואציה של תהליך משפטי כלשהו עלולה לגרום למבקשת תחושות של חרדה ולחץ נפשי. עוד נטען, כי אמנם הוגש ערעור בסופו של דבר, אולם הדבר התרחש לאחר שחלה הקלה במצבה של המבקשת.

8.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אם יוארך המועד להגשת הערעור, סיכוייה לזכות בערעור הם גבוהים, מטעמים שהוסברו על ידה.

9.

על פי החלטתי מיום 10.4.2009, הגיש המשיב תשובתו לבקשת רשות הערעור. המשיב סומך ידיו על נימוקי בית המשפט המחוזי. לטענתו, המבקשת הייתה מיוצגת בכל ההליכים שקדמו להחלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל כן אין לקבל את טענתה, לפיה מצבה הרפואי מנע ממנה להבין את המשמעויות המשפטיות של דחיית תביעת החוב שהגישה. כמו כן, מדובר בבקשה להארכת מועד שהוגשה בחלוף 14 חודשים מיום מתן ההחלטה בתביעת החוב. כן נטען, כי קיים פער עצום בין מצבה של המבקשת, כפי שתואר בבקשת רשות הערעור, לבין המסמכים הרפואיים עצמם. כמו כן, מהמסמכים שצורפו לבקשת רשות הערעור עולה, שהמבקשת עודנה סובלת מאותה מחלה ומאותם פחדים, ובכל זאת בחרה כעת להגיש את הבקשה להארכת המועד. נטען, כי אין לקבל את הסברה של המבקשת לעניין זה, לפיו מחלתה יודעת עליות ומורדות, כאשר הבקשה הוגשה בשלב בו היתה ירידה במחלה, בהיותה טענה רפואית אשר אינה נתמכת במסמך רפואי. עוד טוען המשיב, כי תביעת החוב של המבקשת הוגשה באיחור, וגם מנימוק זה נדחתה, ולכך אין כל התייחסות בבקשת רשות הערעור ובבקשה להארכת המועד שהוגשה לבית המשפט המחוזי. עוד מציין המשיב, כי ציפיית בעל דין שלא יוטרד יותר בהליכי ערעור לאחר שחלף המועד להגשתו מקבלת משנה תוקף עת מדובר בחברה בפירוק. באשר לדחיית תביעת החוב לגופה, מפנה המפרק להחלטתו בעניין. לבסוף מבוקש, לדחות את הבקשה לרשות ערעור, תוך חיוב המבקשת בהוצאות התשובה.

10.

בתגובה לתשובת המשיב, שהגשתה הותרה בהחלטתי מיום 30.6.2009, שבה המבקשת על טענותיה, לפיהן מחלתה מנעה ממנה להגיש הערעור במועדו. כן נטען, כי המשיב לא התייחס לטענותיה לגופן, ולא בכדי ; הפרשנות שנתן המשיב לפקודת מס הכנסה לחוק הביטוח הלאומי- שגויה מיסודה. לבסוף מבוקש לא למנוע מן המבקשת את יומה בבית המשפט בעקבות חטאה בעניין פרוצדוראלי.

דיון והכרעה

11.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור דרוש גם כאשר עסקינן באיחור קל, לא כל שכן כאשר מדובר באיחור מופלג בן ארבעה עשר חודשים. טעם כזה איננו בנמצא במקרה שבפניי ; מחלתה של המבקשת היא מחלה כרונית, ולא הוכח כי בעטיה נמנע מן המבקשת להגיש את הערעור במועדו. כך, לא הוכח על ידי תעודה רפואית מפורטת, כי מצבה של המבקשת במועדים הרלוונטיים אכן היה כזה שמנע ממנה לפעול כנדרש וכי רק במועד בקשת הבקשה חל שיפור במצבה. כן לא הוגש תצהיר מטעם באת כוחה הקודמת של המבקשת, על מנת לאמת את טענת המבקשת, לפיה הגשת הערעור במועדו נמנעה בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המבקשת עם באת כוחה, בעקבות מחלתה. תצהיר כזה היה הכרחי לביסוס הבקשה להארכת מועד.

12.

ביחס לטענות המבקשת לגוף העניין יובהר, כי כל שיש לבחון בשלב הבקשה להארכת המועד הוא, האם קיים טעם מיוחד לאיחור, אם לאו. כך פסק בית משפט זה בעניין דומה בעבר:

"פשיטא שאין לפני בית המשפט בבואו לדון בבקשה כזאת אלא שאלה אחת ויחידה, והיא אם קיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הבקשה שמועד הגשתה עבר ; ואילו השאלה אם קיים טעם סביר להיענות לבקשה ההיא, במקרה שלפנינו לבקשה לביטול פסק הדין, אינה מתעוררת אלא לאחר שיוארך המועד להגשתה והבקשה תוגש כהלכתה (ע"א 232/60 עבורך בע"מ, ואח' נ' אברהם וורמן

(פ"ד יד(2) 1538)".

13.

לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. נוכח מצבה של המבקשת אמנע מלעשות צו להוצאות.