רע"א 2876/12 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בה"פ 54389-03-12 מיום 4.4.12, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו לתפיסת מסמכים לפי תקנה 387א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

רקע עובדתי

2.

בין השנים 2006-2009 ייצגו המבקש ומשיבה 1 את המשיבה 4 בתביעת רשלנות רפואית. ביום 7.1.09, לאחר שתביעת הרשלנות הרפואית הוגשה לבית המשפט, הודיעה המשיבה 1 למבקש כי ברצונה לסיים את שיתוף הפעולה ביניהם. לטענת המבקש, לאחר סיום תפקידה בתביעת הרשלנות הרפואית, נטלה המשיבה 1 מסמכים מהותיים מהתיק וסירבה להשיבם למבקש. המבקש פנה למשיבה 2 המייצגת את הנתבעת בתיק הרשלנות הרפואית, כדי שתאפשר לו לצלם את המסמכים הדרושים לניהול התיק. המשיבה 2 נענתה לבקשתו והוא צילם את המסמכים מתיקה. בהמשך, עקב הוראת המשיב 6 (אפוטרופסה של המשיבה 4) החזירה המשיבה 1 את המסמכים לידי המבקש, למעט אחד (להלן: המסמך החסוי ). המסמך החסוי הוא מכתב שנכתב על-ידי מומחה רפואי, הממוען אל ב"כ הקודם בתביעת הרשלנות הרפואית. במסמך זה שטח המומחה את החולשות בתיק ואת החולשה האפשרית של חוות דעת מטעמו, וביקש מעורך הדין להחליט לגבי כתיבת חוות הדעת. לטענת המבקש, המסמך החסוי לא היה בין המסמכים שהועתקו על-ידו במשרדה של המשיבה 2. לטענתו, מסרה

המשיבה 1 את המסמך החסוי למשיבה 2 ולמשיבה 3. טענת המבקש מבוססת על הטעמים הבאים: סירובה של המשיבה 2 להידבר עם המבקש כדי להגיע לפשרה בתיק באומרה שגם המשיבה 1 אמרה לה שהמומחה הרפואי לא מאמין בתיק; הגשת המסמך החסוי כראיה בתביעת הרשלנות הרפואית על-ידי המשיבות 2 ו-3; בתום הדיון פנה המבקש אל המשיבה 2 ושאל אותה האם קיבלה את המכתב החסוי מהמשיבה 1, היא השיבה כי קיבלה את המכתב מ" עורכת הדין הראשונה שטיפלה בתיק ". המשיבה 3 התערבה בשיחה וציינה כי איתרו את המכתב מהחומר שקיבלו מבית החולים "הדסה עין כרם".

3.

ביום 19.12.11 הגישו המבקש והמשיב 6 תלונה במשטרה נגד המשיבה 1 על מסירת המכתב החסוי, אולם התלונה נגנזה. לאחר גניזת התלונה, שכר המבקש משרד חקירות לצורך חקירת אופן הגעת המסמך החסוי לידי המשיבות 2 ו-3. לטענת המבקש, במהלך פגישה בין המשיבה 2 לחוקרת הפרטית, התוודתה המשיבה 2 כי המסמך נמסר לה על-ידי המשיבה 1.

4.

על יסוד הטענות הללו, הגיש המבקש ביום 29.3.12 תביעה לבית המשפט המחוזי, ובה ביקש מבית המשפט להצהיר כי המשיבה 1 העבירה שלא כדין למשיבות 2 ו-3 מסמכים חסויים מתיק תביעת הרשלנות הרפואית, תוך הפרת חובת נאמנות וסודיות כלפי המשיבה 4 ומשפחתה; להצהיר כי המשיבות 2 ו-3 עשו במסמכים אלו שימוש תוך פגיעה בפרטיות המשיבה 4 ומשפחתה; להצהיר כי המבקש אינו נושא בכל אחריות כלפי המשיבה 4 ומשפחתה נוכח העברת המסמכים החסויים מהמשיבה 1 למשיבות 2 ו-3.

5.

בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה למתן צו לתפיסת כל המסמכים הקשורים לתיק תביעת הרשלנות הרפואית המצויים במשרדן של המשיבות 2 ו-3, לשם איתור והעתקת מסמכים חסויים נוספים אשר הועברו באמצעות המשיבה 1.

החלטת בית משפט קמא

6.

בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש למתן צו לתפיסת נכסים. בית המשפט קבע כי לא נמצא חשש ממשי שהמשיבות 2 ו-3 עשויות להעלים את המסמכים או להשמידם. כפי שהללו עשו שימוש גלוי במסמך החסוי, יש להניח כי תעשינה שימוש דומה במסמכים אחרים במידה והם אכן ברשותן. כמו-כן, סבר בית משפט קמא כי אי-מתן הצו לא יגרום להכבדה ממשית על תביעתו של המבקש, שכן בידי המבקש ראיות להוכחת תביעתו, ולכן אין מקום להורות על צו לתפיסת נכסים בעניין זה.

טענות המבקש

7.

לטענת המבקש שגה בית משפט קמא בקביעתו כי אין חשש שמא המסמכים החסויים יושמדו או יועלמו. לטענת המבקש, השימוש במסמך החסוי בתיק תביעת הרשלנות הרפואית נעשה בטרם נחשף אופן הגעתו לידיהן של המשיבות 2 ו-3. לאחר המצאת כתב התביעה לידי המשיבות, ישנו חשש ממשי כי הללו לא תחשופנה עוד מסמכים נוספים שיש ברשותן, אף לא במסגרת תיק תביעת הרשלנות הרפואית. לטענת המבקש, מסמכים חסויים אלו נועדו לשמש כראיות, והעלמתם יכולה לסכל את תביעתו.

דיון והכרעה

8.

דינה של הבקשה להידחות. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על החלטת אחרת של בית משפט מחוזי תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . לא מצאתי כי טעמים אלו מתקיימים בעניין דנן. צו מסוג אנטון פילר כמבוקש, צו במעמד צד אחד בלי פתחון פה למשיבות, הוא סעד דרסטי. לדברי המבקש יש ברשותו ראיות לביסוס תביעתו העיקרית ולקבלת הסעד שביקש במסגרתה. צודק אפוא בית משפט קמא כי אין מקום לצו כמבוקש רק על מנת לבחון את היקף ההפרות הנטענות כלפי המשיבות 1-3. השימוש הגלוי שעשו המשיבות 2 ו-3 במסמך החסוי תומך לכאורה בתביעתו של המבקש ובעניין זה אין חשש לפגיעה בה כי לפי טענתו יש ברשותו ראיות על העברת המסמך אליהן, מאת המשיבה 1. מתקבלת על הדעת ההנחה שהמשיבות 2 ו-3 תעשינה שימוש בדומה במסמכים נוספים שהגיעו לרשותן, אם אכן הגיעו, כשם שעשו באופן יזום וגלוי ביחס למסמך החסוי; ומכל מקום, אין בסיס לחשוד במשיבות 2 ו-3 שיפעלו בניגוד לחוק ויעלימו את המסמכים.

9.

הבקשה נדחית.