רע"א 291/11 ברנס ניסים נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ש' מנהיים ), בה נדחתה בקשת המבקש לפטור מאגרה.

2.

המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר בן 17 חודשים, הגיש בעבר עתירה נגד המשיב (עת"א (מחוזי מרכז) 5125-06-10). עניינה של העתירה בהחלטה להחזיק את המבקש באגף טעוני הגנה, המופרד מיתר האגפים. בדיון שהתקיים בעתירה ביום 2.11.2010 התברר כי הגדרתו של המבקש כאסיר הטעון הגנה הוסרה, ובעקבות כך הוחלט להעבירו לבית הכלא מעשיהו, לפי בקשתו. בנסיבות אלה נקבע, כי התייתר הצורך לדון בעתירה וההליך הסתיים.

3.

המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיב

לבית המשפט המחוזי מרכז, שסכומה 10,000,000 ש"ח (ת"א 54960-11-10). בית המשפט המחוזי ציין, כי עד כמה שניתן להבין את טענות המבקש מתוך כתב התביעה, תביעתו הוגשה בגין פגיעה בזכויותיו כאסיר אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, בהחלטת המשיב על החזקתו באגף מבודד מבלי לפרט בפניו את הנימוקים שביסוד החלטה זו, באי קבלת חופשות ובאי הכנת תכנית שיקום בפני ועדת שחרורים. המבקש טען, כי נסיבות אלו גרמו לו לאירוע מוחי ועגמת נפש קשה.

4.

במסגרת תביעתו, הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה. בהחלטתו מיום 28.12.2010 דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט ציין, כי על פי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, בית המשפט רשאי לפטור את המבקש מתשלום אגרה, כולה או חלקה, אם אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה ואם התביעה מגלה עילה, ופנה לבחון התקיימותם של תנאים אלו.

נקבע, כי ככל שהתביעה עוסקת בנזקי גוף, הרי שהיא הוגשה בניגוד לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייבת הגשת תביעה בגין נזקי גוף בצירוף חוות דעת רפואיות מתאימות. תביעת המבקש הוגשה ללא חוות דעת ומבלי שניתן היתר לכך על ידי בית המשפט. לפיכך נקבע, כי אם בדעת המבקש להגיש תביעה בגין נזקי גוף עליו להגיש תביעה חדשה בצירוף חוות דעת רפואיות מתאימות או לעתור לתיקון התביעה הנוכחית. בית המשפט הוסיף, כי האגרה הכרוכה בתביעה בגין נזקי גוף נמוכה עשרות מונים מהאגרה החלה על תביעה כספית שסכומה 10,000,000 ₪. ככל שהתביעה אינה עוסקת בנזקי גוף, הרי שסכום התביעה הנתבע בגין "עגמת נפש" מוגזם בעליל ביחס לסכומים שבתי המשפט נוהגים לפסוק. בית המשפט קבע, כי נסיבות אלה מצביעות על כך כי כתב התביעה אינו מגלה עילה בת סיכוי, לפחות בכל הנוגע לסכומה.

עוד קבע בית המשפט, כי המבקש לא הוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה. בקשתו לקונית וחסרת פירוט עובדתי מינימלי. המבקש לא הציג כל ראיה שהיא העשויה ללמד על מצבו הכלכלי, ובכלל זה לא טרח להציג את הכרטיס הכספי שלו, המנוהל עבורו מתוקף היותו אסיר. המבקש לא טען ולא הוכיח כי ניסה לגייס את כספי האגרה ממכריו, מחבריו או מבני משפחתו. בנוסף, המבקש לא תמך את האמור בבקשתו בתצהיר ערוך כדין.

לאור האמור, בית המשפט דחה את הבקשה לפטור מאגרה. נקבע, כי אם לא תשולם האגרה עד ליום 23.1.2011, תביא המזכירות את התיק בפני השופט מיד לאחר התאריך האמור, לשם מחיקת התביעה. בית המשפט העיר, כי גם במקרה כזה שערי בית המשפט אינם ננעלים סופית בפני המבקש, שהרי מחיקת תביעה אינה מונעת הגשת תביעה חדשה באותה עילה בעתיד בכפוף לדיני ההתיישנות. אם אכן תקופת המאסר הכוללת היא בת 17 חודשים ועילת התביעה נוצרה במהלך ריצוי העונש, צפוי המבקש להשתחרר מכלאו בעוד פרק זמן שאינו ארוך, ומועד השחרור הצפוי קודם למועד התיישנות התביעה בשנים לא מעטות. לאחר שחרורו (ואולי אף לפני כן) יקל על המבקש לקבל יעוץ משפטי בדבר סיכויי התביעה, סכומה הראוי, דרך הגשתה וכיוצא באלה, וכן יש סיכוי שיכולתו לגייס את סכום האגרה תשתפר במידה של ממש.

5.

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקש, שאינו מיוצג, שב על טענותיו בדבר חוסר יכולתו הכלכלית ומוסיף כי לתביעתו סיכויים גבוהים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, בית המשפט המחוזי קבע, כי אם לא תשולם האגרה עד ליום 23.1.2011 תימחק התביעה. בקשת רשות הערעור שבפניי הגיעה לידיי ביום 25.1.2011, לאחר שנסתיימו הליכי הערבון. הנחתי היא, כי התביעה טרם נמחקה, אך אין מקום להיעתר לבקשה.

נימוקיו של בית המשפט המחוזי בעניין סיכויי התביעה ויכולתו הכלכלית של המבקש מקובלים עליי. בבקשה שבפניי שב המבקש וטוען כי הוא חסר יכולת כלכלית, אך נמנע מלפרט נסיונות להשגת כספי האגרה מסביבתו הקרובה, על אף שבית המשפט המחוזי ציין הימנעות זו לחובתו בהחלטתו.

אעיר לסיום, כי טוב יעשה המבקש אם ילך בנתיב שהתווה לו בית המשפט המחוזי בסוף החלטתו.

7.

כאמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.