רע"א 2911/22הלל קנוהל נ. דוד אטדגי

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.2.2022 (רת"ק 29181-09-21, הנשיא א' אברהם ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריית שמונה מיום 1.8.2021 (ת"ק 8395-02-21, הרשם הבכיר מ' דורפמן ).

2.

מקורו של ההליך דנן בפעולות לאכיפה משטרתית שננקטו כלפי המבקשים וחבריהם בעת ששהו באוהלים על גדות נהר הירדן כחלק מפעילות פנאי ונופש במקום. המשיבים 2-1 הם שוטרים בתחנת המשטרה קריית שמונה שהיו מעורבים באירועים, ואילו המשיבים 4-3 הם בהתאמה משטרת ישראל ומשרד הבריאות.

3.

בקצירת האומר יצוין כי במהלך החודשים אוגוסט-אוקטובר 2020 הגיעו מספר פעמים שוטרים בתפקיד, ובכללם המשיבים 2-1, למקום המאהל שבו שהו המבקשים, ביצעו פעולות אכיפה הנוגעות לחובה לעטות מסכה בשל נגיף הקורונה וערכו חיפוש ברכושם של הנוכחים במקום. כמו כן, בחלק מהמקרים נרשמו למבקשים דו"חות בגין אי-עטיית מסכה, ובמקרה אחד נרשמו דו"חות בגין החזקה או שימוש בקנאביס לצריכה עצמית, וכן נתפסו פריטים, ובכללם כמות מסוימת של חומר החשוד כקנאביס. בהמשך לכך המבקש 2 ביקש להישפט חלף תשלום הקנס, ואילו המבקש 1 נמנע מכך.

4.

ביום 3.2.2021 הגישו המבקשים תביעה נזיקית לבית המשפט לתביעות קטנות, ובה עתרו בעיקרו של דבר לפסיקת פיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, לטענתם. בכתב התביעה טענו המבקשים, בין היתר, כי השוטרים התנהלו באופן בלתי-חוקי, התנכלו להם ופגעו בפרטיותם. עוד נטען כי החיפושים בוצעו ללא חשד סביר וללא הסכמה, וכי בכל אחד מהמקרים הוצג לשוטרים רישיון להחזקה ושימוש בקנאביס רפואי על-ידי אחד הנוכחים. באשר לדו"חות בגין אי-עטיית מסכה ציינו המבקשים כי באזור שבו נמצאו כלל לא נדרשה עטיית מסכה והעלו טענות לאכיפה בררנית. מנגד, בכתב ההגנה טענו המשיבים כי האירועים המתוארים אינם אלא פעולות אכיפה שביצעו שוטרי סיור במסגרת תפקידם ועל-פי הוראות הדין.

5.

בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה, בקבעו כי הפגיעה בפרטיותם של המבקשים הייתה מזערית ונדרשה מתוקף תפקידם של השוטרים, וכי המבקשים לא הוכיחו שמצבם הנפשי נפגע כתוצאה מכך, למשל על דרך של הגשת חוות דעת רפואית. עוד הובהר כי המקום לברר את הטענות בדבר הדו"חות הוא בהליכי ההשגה שהוגדרו לכך בחוק, כאשר המבקש 1 בחר שלא להשיג על כך ואילו ההליך בעניינו של המבקש 2 טרם הוכרע. לבסוף נקבע כי המבקשים לא ביססו תשתית ראייתית מספקת לטענת האכיפה הבררנית.

6.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, ובה הלינו על כך שבית המשפט לתביעות קטנות נמנע מלהכריע בסוגיית חוקיותם של החיפושים שנערכו. עוד נטען כי בית המשפט לתביעות קטנות לא התייחס בפסק דינו לראיות שהוצגו בפניו, ובכללן לסרטונים המתעדים את מהלך האירועים. לבסוף, טענו המבקשים כי בית המשפט לתביעות קטנות שגה בכך שקבע כי לא נגרם להם נזק נפשי המחייב פיצויים.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי בניגוד לנטען בה, בית המשפט לתביעות קטנות הכריע בשאלת חוקיות החיפוש בהתייחסו לכך שהחיפוש היה דרוש לשם מילוי תפקידם של השוטרים, לנוכח החשד שעלה בדבר שימוש בקנאביס. באשר לדו"חות נקבע כי היה על המבקשים להעלות את כלל טענותיהם, לרבות בעניין האכיפה הבררנית, במסגרת הליך של בקשה להישפט. כן צוין כי טענתם של המבקשים לפיה בית המשפט לתביעות קטנות לא נתן דעתו לראיות שהונחו בפניו מכוונת בעקיפין לקביעת ממצאים שבעובדה, וכי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בעניין זה.

8.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה נטען כי היא מעוררת שאלות מהותיות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, אשר נוגעות לאופן ביצועם של חיפושים משטרתיים אחר קנאביס. בכלל זה מתייחסים המבקשים, בין היתר, לגיבושו של חשד סביר, לחובת תיעודו של החיפוש, ולסמכויות האכיפה כלפי אנשים בעלי רישיון רפואי להחזקה ושימוש בקנאביס. המבקשים עותרים לקביעת אמות מידה והוראות ברורות בסוגיות אלה, וכן לקביעה כי חיפוש בלתי-חוקי מהווה פגיעה בזכות לפרטיות המצדיקה מתן פיצויים.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הדברים אמורים ביתר שאת ביחס לבקשות שמקורן בהליך של תביעה קטנה, בשים לב לתכליותיו של הליך מסוג זה, אשר הדיון במסגרתו נועד להיות יעיל וחסכוני ואין זכות קנויה לערער על תוצאותיו (ראו: רע"א 4758/19 ברזילי נ' גבאי , פסקה 4 (18.7.2019); רע"א 3673/20 פנחס נ' משטרת ראש העין , פסקה 10 (11.8.2020)). אכן, לכלל זה יש גם חריגים (ראו למשל:

רע"א 1389/22 ברוך נ' ג.י. על הים אחזקות בע"מ , פסקאות 17-16 (25.4.2022)), אולם המקרה שבפנינו אינו נמנה עמם. חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשתם כסות עקרונית, היא נושאת אופי "ערעורי" ונטועה היטב בנסיבותיהם הפרטניות. כמו כן לא התרשמתי כי דחייתה עלולה לגרום עיוות דין. טענותיהם של המבקשים נבחנו ונדונו לגופן על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעותיהן המצדיק התערבותו של בית משפט זה . למעלה מן הצורך אציין כי במסגרת הליך של משפט חלף תשלום הקנס, שבו בחר המבקש 2, פתוחה בפניו האפשרות להעלות את כלל טענותיו.

10.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.