פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2912/19
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
דוד שרביט
נ ג ד
המשיבים:
1. קריסטינה מונדרה קנובלר
2. ירמי קנובלר
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.4.2019 בע"א
38977-03-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע'
רביד; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.4.2019 בע"א 38977-03-19 (השופטת ע' רביד ), בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שהורה על פינוי המבקש (להלן: שרביט ) ממקום מגוריו.
2.
אלו, בקצרה, העובדות הצריכות לענייננו: החל מחודש ספטמבר 2017, מתגורר שרביט בדירה שבבעלות המשיבים. הרשות להתגורר בדירה ניתנה לשרביט על-ידי מר מרדכי קנובלר ז"ל, שבמועד הרלבנטי היה בעלים של רבע מהזכויות בדירה, ונפטר ביום 7.2.2018 (להלן: המנוח ). את זכויותיו בדירה ירשה אשתו, המשיבה 1. הבעלות בשאר הזכויות בדירה נחלקת בין המשיב 2, בנם של המנוח ושל המשיבה 1, לבין בת נוספת שאיננה צד להליך. במרכז המחלוקת שבין הצדדים עומד טיב הרשות שניתנה לשרביט להתגורר בדירה: לטענת שרביט, המנוח והמשיבה 1 נתנו לו רשות להתגורר בדירה ללא תמורה וללא הגבלת זמן; לטענת המשיבים, הרשות ניתנה במסגרת הסכם בין הצדדים, שלפיו בתמורה לביצוע שיפוץ בדירה, יוכל שרביט להתגורר בה למשך חודשיים ללא תשלום דמי שכירות, ולאחר מכן יוכל להמשיך להתגורר בדירה בתמורה לתשלום דמי שכירות ולנשיאה בהוצאות צריכת החשמל והמים. שרביט המשיך להתגורר בדירה, מבלי לשפצה או להעביר תשלומים כאמור. פניות המשיבים אליו לא נענו. ביום 21.8.2018 מסרו המשיבים לשרביט מכתב התראה בדרישה לפינוי הדירה. המכתב לא נענה. לפיכך הגישו המשיבים ביום 7.11.2018 תביעה לפינוי שרביט מהדירה. בית משפט השלום קיבל את התביעה בפסק דין מיום 28.1.2019 (השופט ט' חבקין ), והורה על הפינוי כאמור.
3.
ביום 17.3.2019 ערער שרביט על פסק הדין, ובד בבד ביקש להורות על עיכוב ביצועו. ערעורו תלוי ועומד לפני בית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 26.3.2019 ניתן עיכוב ביצוע ארעי, ובהחלטה מיום 7.4.2019 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע גופה. נקבע, כי חרף העובדה שעסקינן בפינוי מדירת מגורים, סיכויי הערעור להתקבל אינם מצדיקים עיכוב ביצוע משני טעמים: ראשית , הערעור נסוב על תקיפת קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות; שנית , המנוח החזיק רק ברבע מהזכויות בדירה – ולפיכך, לכאורה, אין בסיכומו עם שרביט, גם אם נעשה ללא תנאים כטענתו, כדי לחייב את יתר בעלי הדירה בניגוד להסכמתם. בית המשפט המחוזי הורה על פינויו של שרביט מהדירה עד ליום 1.5.2019.
4.
אמש, 28.4.2019, הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. טענותיו של שרביט בבקשה מתמקדות בממצאיו של בית משפט השלום, ששגה לדידו בהסתמכו על עדותה של המשיבה 1. לשיטתו של המבקש, יש בשגיאה זו כדי להראות שסיכויי הערעור להתקבל – גבוהים.
5.
לאחר שבחנתי את הבקשה על נימוקיה, ועיינתי בפסק הדין ובהחלטות שניתנו בנדון דידן – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה. אכן, בבחינת 'מקבילית הכוחות' של מאזן הנוחות וסיכויי הערעור להתקבל, משנה-זהירות נקוט בידינו כשבפינוי אדם מבית מגוריו עסקינן; אך אין בכוחו של שיקול זה לבדו להוציא את שאר השיקולים כליל (ראו למשל רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (22.8.2004)). ברירת המחדל היא מימוש זכותו של הזוכה בדינו בתכוף לאחר מתן פסק הדין. לעיצומם של דברים, נימוקי הבקשה מתמקדים בסיכויי הערעור להתקבל, אך מתייחסים רובם ככולם לטעם אחד לקביעותיו של בית משפט השלום – ההסתמכות על עדותה של המשיבה 1. טעם זה איננו העיקרי שבנימוקי פסק הדין של בית משפט השלום; טענותיו של שרביט במישור זה נדונו לפני בית המשפט המחוזי, ואין הצדקה להתערב במסקנתו או לשנות ממנה. אעיר, בזהירות המתחייבת ומבלי להביע עמדה, כי גם לו תתקבלנה טענותיו של שרביט באשר להסתמכות על עדותה של המשיבה 1, נראה שסיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים כלל ועיקר.
6.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור – נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת.
אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד בניסן התשע"ט (29.4.2019).
ש ו פ ט