רע"א 2926/03 ניר שיתופי-אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עב נ. חיים ר

המבקשת מבקשת סעד זמני במסגרתו אורה כי לא יישמעו סיכומים בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ידי המשיב לאישור תובענה כתובענה ייצוגית.

ביום 10.9.2000 הגיש המשיב תובענה כנגד המבקשת, אשר אליה התלוותה בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. המבקשת הגיבה והגישה בקשה משלה לסילוק על הסף של התובענה והבקשה לאישור. ההתדיינות בין הצדדים נמשכה זמן רב בשל סיבות אלה ואחרות, וביום 23/2/2003 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) כי הבקשה לסילוק על הסף נדחית. בית המשפט לא נימק את החלטתו זו, תוך שציין כי הנימוקים ימסרו בגוף ההחלטה בדבר אישור התובענה הייצוגית. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט קמא, כי במידה שלא יושג הסדר בין הצדדים במשא ומתן שהם מקיימים, יישמעו סיכומים בנושא אישור התובענה הייצוגית - אך ורק טיעונים שטרם הועלו - ביום 10/4/2003. כנגד החלטת זו של בית המשפט קמא, לדחות את בקשתה לסילוק על הסף, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשה שבפניי, מבקשת היא כי יעוכב הדיון בבית המשפט המחוזי עד מתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

המבקשת טוענת כי היה ולא יינתן לה הסעד הזמני אותו היא מבקשת, הרי שאף אם בקשת רשות הערעור שהגישה תתקבל בסופו של דבר, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו והחלטת בית משפט זה תסוכל מראש. זאת ועוד, גורסת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, מכיוון שאם לא יינתן הסעד הזמני זכותה להליך הוגן תקופח קשות. מהמבקשת, כך לטענתה, תישלל הזכות לערער על ההחלטה שדחתה את בקשת הסילוק שלה הואיל וזו לא הייתה מנומקת, והיא תאלץ להשקיע "משאבים עצומים" (לא פחות) בניהול הליך סרק מיותר.

המשיב, בתשובתו לבקשה למתן סעד זמני, טוען שהבקשה אינה אלא אמצעי נוסף המשמש את המבקשת ליצור סחבת בבירור התובענה. עיקר קצפו של המשיב יוצא כנגד טענת המבקשת לפיה אם לא יידחה הדיון לא יהיה לאל ידה להכין כראוי את תגובתה לבקשתו לאישור התובענה הייצוגית. המשיב סובר שטענה זו, המושמעת יותר משנתיים אחרי שהוגשה הבקשה לאישור, אינה מתקבלת על הדעת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה הגעתי למסקנה כי אין להיענות לבקשה למתן סעד ארעי. אין אני נצרך להביע בשלב זה את עמדתי ביחס לסיכויי קבלת בקשת רשות הערעור, שכן לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת באופן כזה שיצדיק מתן סעד זמני. המבקשת לא הצליחה להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לה במידה שייערך הדיון שנקבע ליום 10/4/2003. המדובר בדיון ששופטת בית המשפט קמא הקציבה לו לא יותר משעה, שהוגבל לטיעונים שטרם הועלו בלבד, וכל זאת בתיק שהמבקשת מנהלת בעניינו הליכים כבר למעלה משנתיים. תהיינה אשר תהיינה עלויות ההערכות לדיון שכזה, וודאי שאין לטעון כי הן יהיו בבחינת נזק בלתי הפיך. גם טענת המבקשת כאילו עריכת הדיון תייתר את בקשת רשות הערעור שהגישה אינה ברורה. אין כל מניעה כי בית משפט זה, אם ישתכנע בטיעוני המבקשת, יחליט כי יש לסלק את הבקשה על הסף, אף אם כבר נערך דיון בעניינה בבית המשפט קמא.

אשר על כן הבקשה למתן סעד זמני נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.