רע"א 2932/10 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. סולומון הוברט פרז

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט ), בה נדחתה בקשת המבקש והמשיבים 5-4 לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות.

2.

ביום 12.6.2002 הגישו המשיבים (להלן: התובעים ) תביעה נגד המבקש והמשיבים 5-4 (להלן: הנתבעים ), בנוגע לשעבוד נכס (ת"א 1748/02). ביום 2.1.2003 הגישו הנתבעים בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות (להלן: הבקשה הראשונה ). לאחר שהוגשה תגובת התובעים, הסכימו הנתבעים למחוק את הבקשה לחיוב בערובה.

3.

ביום 8.2.2010, לאחר שהסתיימה שמיעת עדי התביעה, הגישו הנתבעים

בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה, בסכום שלא יפחת מ-300,000 ש"ח, וזאת "לאור סיכויי התביעה הקלושים (שלא לומר האפסיים) לאור עדותו של המשיב 1 וסיום עדי התביעה למעט שמאי" (להלן:

הבקשה השניה ). התובעים הגישו תגובה לבקשה, והנתבעים הגישו תשובה לתגובה זו.

4.

ביום 7.3.2010 דחה בית המשפט את הבקשה, בהחלטה שזו לשונה: "בהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי המשפט, אין מקום לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות". מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.

דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תשובת המשיבים. הנתבעים ניהלו את התיק במשך כשמונה שנים, לאחר מחיקת הבקשה הראשונה להפקדת ערובה, ללא ערובה, ומבלי שהוגשה מטעמם בקשה חדשה בעניין זה. בהתקרב לשלב ההכרעה, הוגשה הבקשה השניה לחיוב בערובה. אין מקום להיעתר לבקשה בשלב זה; לאחר שנוהל התיק במשך כשמונה שנים ללא ערובה וההכרעה בו קרבה, אין טעם להידרש לשאלת סיכויי ההליך. כמו כן, בשלב בו נמצאת התביעה, רוב הוצאות הנתבעים כבר הוצאו ממילא. הנתבעים מנסים לייעל את הליך גביית ההוצאות שלשיטתם תיפסקנה לטובתם, אולם אין לניסיון זה מקום בשלב זה. אם התובעים יפסידו בתביעתם, ואם תיפסקנה הוצאות לטובת הנתבעים – יוכלו לפעול לגבייתן בדרכים המקובלות. בהקשר זה יוער, כי אף לשיטת הנתבעים, מדובר בתובעים אשר "הפרוטה מצויה בכיסם".

6.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.