רע"א 2938/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פרדי מני

1.

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת ש' ברוש) במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשת על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי).

המשיב הגיש לבית משפט השלום ביום 31.10.07 תביעה כנגד המבקשת בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעתו בתאונת דרכים. ביום 16.1.08 חתמו הצדדים על הסכם בדבר מינוי מומחה לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, בו הסכימו למינויו של ד"ר עמרמי כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. חוות דעתו של ד"ר עמרמי (להלן גם: חוות הדעת הראשונה ) הוגשה לבית המשפט ביום 17.9.08, ונקבע בה כי למשיב לא נותרה נכות בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה. המבקשת הגישה את כתב הגנתה בהתבסס על האמור בכתב התביעה, ללא התייחסות לחוות דעתו של ד"ר עמרמי. לאחר הדברים האלה, ובהעדר התייחסות של מי מהצדדים לחוות דעתו של ד"ר עמרמי, מינה בית משפט השלום ביום 19.1.09 מומחה אחר בתחום האורטופדי – ד"ר צבי כהן. הלה הגיש את חוות דעתו ביום 1.4.09, וקבע בה כי למשיב נגרמה נכות בשיעור של 10% בגין התאונה. בשלב זה נתברר לבא-כוח המבקשת דבר קיומה של חוות דעתו של ד"ר עמרמי, והוא עתר לבית משפט השלום בבקשה לבטל את חוות דעתו של ד"ר כהן, מן הטעם שניתנה עקב טעות ובניגוד להסכמת שהושגה בין הצדדים בדבר מינוי ד"ר עמרמי.

2.

בית משפט השלום דחה את הבקשה. בית המשפט עמד על כך שהורתה של הבקשה בטעויות רבות שנעשו בתיק על ידי כל הגורמים המטפלים. צוין כי בעלי הדין לא יידעו את בית המשפט כי הבקשה למינוי מומחים התייתרה, וכי גם לאחר מינויו ד"ר כהן, לא פנו בעלי הדין לבית המשפט בבקשה לבטל את המינוי. אכן, ככלל, בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ממנה בית המשפט מומחה שחוות דעתו היא חוות דעת יחידה באותו תחום. ואולם – כך נקבע – "במצב הדברים

שנוצר כאשר מצד אחד נבדק התובע [המשיב] על ידי מומחה מוסכם על הצדדים ומצד שני נבדק על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט והמומחים הגיעו למסקנות שונות, לא ניתן בשלב זה להעדיף חוות דעת אחת על פני רעותה. בה במידה, גם לא ניתן לומר שלאור ההסכם שבין הצדדים, ורק מטעם זה, גוברת חוות דעתו של המומחה המוסכם, וזאת בטרם נחקר על חוות דעתו על כל המשתמע מכך". בית המשפט הוסיף והדגיש כי לו היו הצדדים מסבים את תשומת ליבו לקיומה של חוות דעת המומחה המוסכם, ברי כי לא היה ממנה מומחה נוסף מטעמו. אלא שלאור התקלה שנוצרה – כך נקבע – "לא ניתן להשיב הגלגל אחורה בזמן כאילו 'דבר לא נעשה'. על מנת שבית משפט יוכל להגיע לחקר האמת ולהכריע בשאלת שיעור נכותו של התובע [המשיב] בסיטואציה שנוצרה, עליו לשמוע את שני המומחים שהרי בית משפט הוא הפוסק האחרון וחוות דעת המומחה באה לסייע בידו להגיע להכרעה נכונה בשל העדר הידע המקצועי בתחומי הרפואה". בשולי החלטתו הציע בית המשפט לצדדים להגיע לידי הסכמה על נכות רפואית ממוצעת בין חוות הדעת, היינו 5% נכות.

3.

המבקשת לא השלימה עם ההחלטה שלא לפסול את חוות דעתו של ד"ר כהן,

ובקשה לערער עליה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את בקשתה. נפסק כי מדובר בהחלטה בעניין מובהק הנוגע לשיקול דעתו של בית משפט קמא. בעניינים כאלה, תתערב ערכאת הערעור רק מקום בו שיקול הדעת מופרך ומוטעה באורח קיצוני וגורם עיוות דין למי מבעלי הדין. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט המחוזי, לא יכול היה בית משפט השלום, בשלב הנתון של הדיון, לקבוע איזו מבין חוות הדעת היא הנכונה, וכל שעשה הוא להתיר את חקירתם של שני המומחים בשלב ההוכחות, וזאת על מנת להגיע לקביעה עובדתית נכונה באשר לגובה נכותו של המשיב. בנסיבות אלה,

כך נקבע, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום.

4.

המבקשת עותרת כי תינתן לה רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה שלפני היא עומדת על דבר קיומו של החוזה המחייב בין הצדדים, במסגרתו סוכם ביניהם על מינוי ד"ר עמרמי, כמו גם על דבר היותה של חוות הדעת הראשונה בגדר קביעה מחייבת על פי דין. המשיב מצידו סומך ידיו על החלטות הערכאות הקודמות על הנמקותיהן. הוא מוסיף וטוען כי בקשת רשות הערעור דנן אינה אלא ניסיון לבטל בדרך עקיפה את ההחלטה למנות את המומחה ד"ר כהן, שניתנה ביום 19.1.09, ואשר המועד לבקש רשות ערעור עליה חלף זה מכבר. המשיב טוען גם כי המבקשת הסכימה למינויו של מומחה נוסף, מתוך תקווה שהוא יאשש את קביעותיו של ד"ר עמרמי ובכך ייסתם הגולל על טענות המשיב.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. מן הבחינה העקרונית – הסוגיה המובאת לפתחנו נוגעת לניהול הדיון וככזו היא נדונה והוכרעה על ידי הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור ציינה כי מדובר בעניין המסור לשיקול דעתו המובהק של בית משפט קמא, אך הוסיפה ובחנה את ההחלטה לגופה ואישרה אותה. בנסיבות אלה, לאחר ששתי ערכאות נדרשו לעניין ובהעדר שאלה משפטית עקרונית המצריכה הכרעה – אין כל הצדקה לקיומו של דיון שלישי בסוגיה. למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כל עילה לשנות מפסיקת הערכאות הקודמות. אכן, בנסיבות שנוצרו בשל צירוף הטעויות שתואר, הונחו בפני בית משפט השלום שתי חוות דעת שונות. במצב דברים זה לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור ושומה היה על בית המשפט לאפשר את חקירתם של שני המומחים, על מנת להגיע להכרעה שיפוטית נכונה, כפי שאכן קבע. [אם התוצאה אינה נושאת חן בעיני המבקשת – אין לה להלין אלא על עצמה.]

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.