רע"א 2958/98 משה אלופי נ. אבי קורט

1.המשיב הגיש בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לבצע שלושה שיקים שמשך המבקש. במסגרת ההליכים שננקטו הוסיף ראש ההוצאה לפועל לסכום קרן השטרות גם שכר טרחת עורך דין. המבקש הגיש התנגדות והדיון בה הועבר לבית משפט השלום, שנתן למבקש רשות להתגונן. לאחר מכן דן בית משפט השלום בתובענה לגופה ובתום הדיון חייב את המבקש לשלם למשיב את הסכום שנתבע בצרוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, וכן מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה.

המבקש ביקש להרשות לו לערער על שחוייב, כאמור, פעמיים בשכר טרחת עורך הדין של המשיב. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופטת ה' שטיין) דן בבקשה כבערעור, ודחה אותו. מכאן בקשתו של המבקש להרשות לו לערער.

2.אין ממש בבקשה.

לפי סעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק"):-

"זוכה המיוצג על-ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 ---".

לפי סעיף 9 לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז - 1977 (להלן - "הכללים") זכאי זוכה המיוצג על ידי עורך דין לשכר טרחה:-

"(2)(א) בעד הגשת השטר לביצוע למשרד ההוצאה לפועל".

עוד נקבע שם:-

"(2)(ג) הוגשה התנגדות ונקבע בה שכר טירחת עורך הדין תוך כדי דחיית ההתנגדות, יבוא שכר הטירחה שנקבע כאמור, בנוסף לשכר שנקבע בסעיפים קטנים (א) ו-(ב).

(2)(ד) הוגשה התנגדות וניתן פסק דין בתיק האזרחי, תוך קבלת ההתנגדות, יבוא שכר הטירחה בפסק הדין במקום שכר הטירחה שניפסק לפי סעיף קטן (א) דלעיל".

משמעותם של הכללים הנזכרים, על דרך הפשט, היא שדחיית ההתנגדות - שאותה רואים, לפי סעיף 81א(ג) לחוק, כבקשת רשות להתגונן - מטילה על החייב חיוב נוסף בשכר טרחת עורך דין, מלבד החיוב שהוטל עליו עם הגשת השטר לביצוע (להלן - "החיוב הראשון"). אולם, אם ניתן פסק דין שבו נתקבלו טענות ההתנגדות של החייב נגד בקשת הביצוע - שאותה רואים ככתב תביעה בסדר דין מקוצר - בא חיוב שכר הטרחה שנפסק בפסק הדין במקום שכר הטרחה שהוטל בעת הגשת השטר לביצוע. דהיינו, אם הוטל, לדוגמה, על הזוכה חיוב בשכר טרחה לטובת החייב - שזה המצב, בדרך כלל, במקרה של דחיית תביעתו - יתבטל החיוב שהוטל לטובתו של הזוכה כאשר הגיש את השטר לביצוע.

3.בא כוח המבקש ניסה לפרש את הכללים, על דרך הדרש, לאמור שאם נעתר בית המשפט להתנגדות ("בקשת הרשות להתגונן"), כפי שהיה כאן, חל האמור בסעיף 9(2)(ד) לתוספת לכללים וכבר משלב זה מתבטל החיוב הראשון.

אינני רואה צורך להכנס לפרד"ס טענותיו. דייני שאומר בקיצור כי לדעתי תנאי לכך שיתבטל החיוב הראשון הוא ש"ניתן פסק דין בתיק האזרחי". פסק דין ולא החלטה אחרת; סיום ההליכים בתובענה ולא שלב ביניים. אשר למלים "תוך קבלת ההתנגדות" שנכתבו שם יש להעיר כי לפי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 "ניתנה רשות להתגונן, יראו את התצהיר --- ככתב הגנה שהוגש". על רקע הוראה זאת יש לפרש את המלים "תוך קבלת ההתנגדות" שבסעיף 9(2)(ד) לתוספת לכללים כקבלת טענותיו

של החייב במסגרת פסק הדין; טענות שמלכתחילה נכללו בתצהיר התומך בהתנגדות, שלאחר מכן היה לתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן ובשלב השלישי היה לכתב הגנה.

4.סוף דבר, הבקשה להרשות ערעור נדחית מבלי לבקש תשובה עליה. ממילא נדחית הבקשה לעכוב בצוע פסק הדין.

מכיון שלא נתבקשה תשובה לא אשית על המבקש הוצאות פעם נוספת.