רע"א 2965/05 משה חזון נ. עיריית הרצליה

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 24.2.05 (השופטת ה' גרסטל) בה נדחתה בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 6.9.04 (השופט ח' טובי) והחלטתו אשר כותרתה "פסק דין חלקי" מיום 4.9.01 (השופט ד' מור).

2.המבקשים הפעילו מסעדה, קיוסקים ומחסן להחסנת כסאות נוח על חוף ימה של העיר הרצלייה. הבעלים הרשום על המקרקעין הנה עיריית הרצליה, היא המשיבה בעניינו. לבית משפט השלום הוגשה תביעה על ידי המשיבה להורות על סילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין עליהם הופעלו בתי העסק. בבית משפט השלום ניתנו שתי החלטות. האחת, שכתורתה "פסק דין חלקי", על ידי השופט ד' מור ובה נקבע כי למבקשים אין זכויות קנייניות במקרקעין ומעמדם במקרקעין הינו של "בר-רשות", אשר המשיבה רשאית הייתה, בנסיבות העניין, להפסיקו. כמו כן, נקבע, כי הצדדים ינהלו משא ומתן אשר לפיצויים בהם תשא המשיבה כנגד פינויים של המשיבים מהמקרקעין. לאחר שכשלו הצדדים להגיע להסכמה בעניין זה, ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום (השופט ח' טובי). בפסק דינו קבע השופט, לאחר שהוגשו לבית המשפט חוות דעת שמאיות, כי המבקשים ומי מטעמם יסלקו ידם מהמקרקעין כנגד תשלום פיצויים בסך של 1,418,349 ש"ח על ידי המשיבה.

3.המבקשים ערערו על שתי ההחלטות לבית המשפט המחוזי. ביני לביני, נתבקש בית משפט השלום להורות על עיכוב ביצוע סילוק ידם מהמקרקעין. בית המשפט דחה בקשה זו בנמקו, כי עיקר המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת לגובה הפיצויים בהם חויבה המשיבה ובנסיבות אלו אין הצדקה להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין הקובע חיוב כספי. אשר לפסק הדין החלקי, נקבע כי בכל הנוגע אליו סיכויי הערעור "קלושים המה עד למאוד". משנדחתה בקשתם על ידי בית משפט השלום, הגישו המבקשים בקשה זהה לבית המשפט המחוזי. לאחר שבחן את הבקשה ואת תגובת המשיבה לבקשה, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי ולכן אין לעכב את ביצועו. כמו כן, ציינה השופטת, הבקשה לא לוותה בתצהיר ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

4.מעיון בערעור שהוגש על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי, עולה כי מרבית השגות המבקשים על החלטות בית משפט השלום אכן נוגעות לפסק הדין הקובע את סכום הפיצויים בו חויבה המשיבה. ככלל, בית המשפט לא יעכב את ביצועו של פסק דין הקובע חיוב כספי (בש"א 7875/96 ע.ר.מ. רעננה לבניה בע"מ נ' שוקר , פ"ד נב(3) 285) ולא מצאתי טעם לסטות מהלכה זו בנסיבות המקרה דנן. אשר לערעור המבקשים על פסק דינו החלקי של בית המשפט השלום, לא שוכנעתי, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים דיים בכדי להצדיק את עיכוב ביצועו ולכן דין הבקשה להידחות.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.