רע"א 2967/09סולימאן דרויש חג'אזי נ. ועד עדת הספרדים

1.

בקשת רשות ערעור זו מופנית נגד החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' זילברטל), לדחות בקשה לסעד זמני שיאסור תפיסת חזקה על ידי המשיבים בחלקות קרקע מסוימות הנמצאות במזרח ירושלים, יאסור שינוי פני המקרקעין וימנע פינויים של אנשים המתגוררים במקום. הבקשה הוגשה בגדרה של תובענה (להלן: התובענה החדשה ), בה עתר המבקש להצהרה כי הוא הבעלים של 18/24 חלקים מן החלקות וכי למשיבים 3-1 אין כל זכויות בחלקות.

2.

הבקשה לסעד זמני, התובענה החדשה ובקשת רשות הערעור דנא אינם ההליכים הראשונים המתנהלים בכל הנוגע לחלקות. הליכים רבים התנהלו בעבר בבתי המשפט השונים (ראו פירוט של חלק נכבד מן ההליכים בהחלטה של בית משפט זה ברע"א 6239/08 מיום 14.7.08; אף לאחר החלטה זו התקיימו הליכים נוספים: ראו בג"ץ 6358/08 מיום 20.11.08).

הטענה החוזרת ונשנית בהליכים השונים, שחלקם הוגשו על ידי המבקש היא, שלמבקש זכויות בעלות בחלקות וכי גם לדיירים זכויות מסוימות בהן. תובענה קודמת שהגיש המבקש בה הוא טען לזכויות בחלקות נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 30.3.05 (ת"א 1465/97). ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחה ביום 26.6.06 (ע"א 4126/05). בתובענה החדשה עותר המבקש למעשה, אף שהדבר לא נאמר במפורש, לביטולם של פסקי הדין הקודמים שניתנו בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור. המבקש מבסס את התובענה החדשה על מסמכים שלא הוצגו בהליכים הקודמים. מוכן אני להניח לצורכי בקשה זו, כי מבחינה עקרונית רשאי המבקש לתקוף את פסקי הדין הקודמים, אף שמדובר בפסיקה חלוטה. ואולם ברור, כי על מנת שיינתן למבקש סעד זמני שאינו מתיישב עם הפסיקה הקודמת, עליו לעבור תחילה משוכה גבוהה במיוחד. אין עסקינן במצב רגיל בו מתבקש סעד זמני בגדרה של תובענה.

בתובענה החדשה עותר המבקש, כאמור, להביא לביטולו של פסק דין חלוט. כמובן שנקודת המוצא היא שהפסק החלוט נכון הוא וכי נוצר מעשה בית דין. כאשר מבקש אדם סעד של ביטול פסק דין חלוט, עליו להצביע על סיכוי גבוה מן הרגיל לשם קבלתו של סעד זמני. המבקש לא עמד בנטל זה. כך קובע אני לאחר עיון בראיות הנוספות, שלא הוצגו בפני בית המשפט בהליכים הקודמים.

3.

אי לכך, מסקנתי היא שצדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה לסעד זמני. בקשת רשות הערעור נדחית איפוא בלא שנדרשת תשובה. ממילא נדחית אף הבקשה לסעד ארעי.