רע"א 2967/22 פלוני נ. קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 12.4.2022, בע"ו 4791-04-22 (השופטים א' ואגו , ג' גדעון ו- י' דנינו ), שבו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ), מיום 24.2.2022, בע"נ 14537-04-21 (השופטת בדימוס ד' פרוז'ינין , ד"ר ק' שניידרמן ומר ש' שגב ), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בנכותו בקרסול שמאל.

לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיב. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ) . הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואינה מצביעה על חשש שמא נגרם עיוות דין למבקש. המבקש טוען אמנם, כי "לא היה [לו] יומו בבית המשפט" , שכן הערעור עסק ב "שגיאה עובדתית מצד ועדת הערעורים" , ואילו בית המשפט המחוזי "כלל לא דן באותה שגיאה [עובדתית] וכלל לא בוחן את הטענות והראיות שהובאו, אלא דוחה את הערעור בטענה אחת של העדר נקודה משפטית" . לשיטתו, פסיקה זו מובילה לתוצאה בלתי צודקת, שהרי "יישללו ממנו זכויותיו כנכה צה"ל, אך ורק בטענה פרוצדוראלית וללא שום נימוק ספציפי, ענייני ומהותי" . דא עקא, סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע כי "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד" . אם כך, ולנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הערעור לא הכיל "כל נקודה משפטית המאפשרת השגה ערעורית לפי מגבלת הסמכות המעוגנת בסעיף 34(א) [לחוק הנכים]" , לא עיוות דין יש כאן, כי אם הכרעה בהתאם למצוות המחוקק. בנוגע לטענת המבקש לפיה "אין מדובר בטענה עובדתית של התרשמות מהראיות וההוכחות [...] אלא מדובר בפרשנות של מסמכים, ובמסקנות שגויות שהוסקו מהם" – טענה זו נטענה בעלמא, ואין לי אלא לחזור על דבריו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 4.4.2022, כי מדובר ב "אמירה שמנותקת מהקשר כלשהו לנימוקי החלטת הוועדה" .

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.