רע"א 2979/14 מפעלי תאורה א. הכט בע"מ נ. פקר-ידפז שירותי פלדה בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' גייפמן ) בת"א 2466-04 מיום 27.3.2014, שעניינה בתחימת נושאי המחלוקת והעדויות בקשר אליהם.

עיקרי העובדות

1.

המבקשת 1 תבעה את המשיבה בבית המשפט המחוזי בגין חוב שנוצר לטענתה בשל עסקת מכירת מלאי שערכו הצדדים. בית המשפט המחוזי החליט על פיצול הדיון לשני חלקים. בשלב ראשון, ולאחר שמיעת שבעה עדים, קבע בית המשפט המחוזי בפסק דין חלקי כי הרישומים החשבונאיים לא שיקפו את אופייה האמיתי של העסקה אשר הייתה למעשה בטוחה מוסווית שניתנה על-ידי המבקשת למשיבה, ולא עסקת מכר רגילה. עוד קבע בית המשפט המחוזי בפסק הדין החלקי כי המלאי נלקח על-ידי המבקשת מהמתחם עם סיום תקופת השכירות. בשלב שני נקבע כי יִדונו ההיבטים החשבונאיים. לאחר מתן פסק הדין החלקי הגישה המבקשת בקשה להעמיד לבדיקה נוספת של רואה החשבון את מסמך המלאי של המשיבה וכי יותר לה להעיד פעם נוספת שני עדים שהעידו בטרם מתן פסק הדין החלקי, בסוגיית מסמך המלאי. עוד ביקשה המבקשת להעיד את המומחה המוסכם מטעם בית המשפט, רו"ח הילמן, אשר ערך את התחשיב, את עובדת משרדו, רו"ח טובה הילמן, ועוד שלושה עדים נוספים שנתנו תצהירים מטעם המשיבה ושלא העידו בשלב הראשון.

2.

בהחלטה מיום 27.3.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי "משהוכרעה בפסק הדין החלקי המחלוקת בעניין סוג עסקת המלאי ונטילת המלאי, לאחר שמיעת שבעה עדים – לא ניתן להיעתר לבקשת ב"כ הנתבעים להעמיד לבדיקה נוספת של רואה החשבון את מסמך המלאי". עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין להעתר לבקשת המבקשת להעיד מחדש את שני העדים שהעידו בטרם מתן פסק הדין החלקי, בסוגיית מסמך המלאי. בית המשפט הוסיף וציין כי לאחר מתן פסק הדין החלקי נותרו מחלוקות ספציפיות בין הצדדים ובהתאם לכך "לא תותרנה חקירות אלא אך ורק ב-4 המחלוקות שהוגדרו ונותרו להכרעת ביהמ"ש לאחר מתן פסק הדין החלקי והגשת חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש שמונה בהסכמת הצדדים". נקבע כי יש לדחות את הבקשה להעדת עובדת משרדו של רו"ח הילמן מאחר " ואין הצדקה להעיד רו"ח נוסף ממשרדו גם אם הוא סייע בהכנת חוות הדעת". בית המשפט הוסיף וקבע כי שלושת העדים שנתנו תצהירים מטעם המשיבה ושלא העידו בשלב הראשון יעידו רק לעניין ארבע הפלוגתאות שנותרו להכרעת בית המשפט. נגד החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפנַי.

עיקרי הבקשה

3.

המבקשת טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר את העדת העדים השונים אלא בגבולות שקבע, פוגעת ביכולתה לנהל את המשפט. תצהיריהם של העדים נמצאים בתיק בית המשפט, ומניעת חקירתם הנגדית על מכלול עדויותיהם פוגעת במבקשת. המבקשת הוסיפה כי יש לאפשר לה לחקור ככל שיידרש את המומחה המוסכם על חוות דעתו ועל המסמכים השונים שהוצגו לו על-ידי המשיבה, וזאת משום שהוא מונה כרו"ח מלווה בתחום החשבונאי ולא כמומחה מוסכם. עוד טענה המבקשת כי הגבלת נושאי החקירה של העדים פוגעת ביכולתם של המשיבים להוכיח את טענתם כי מדובר בעסקת מכר רגילה ולא בעסקת בטוחה, וגם מכאן נובע כי יש להעתר לבקשה.

דיון והכרעה

4.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ושקילת הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת

המשיבה . לא שוכנעתי כי התקיימו בענייננו התנאים המצויינים בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט: " רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . ככלל, זמנו של ערעור הוא לאחר תום המשפט, ולא במהלכו, ואז ניתן לכלול בו גם השגות על החלטות ביניים. ערעור על החלטות ביניים במהלך המשפט, הוא בגדר חריג. לשם כך נדרשת רשות, על מנת למנוע סִרבול, פיצול והארכת הדיונים שלא לצורך. המגמה הכללית היא להבטיח התנהלות תקינה ורציפה של הליכי המשפט בערכאה הדיונית, למנוע שימוש לרעה. בשלב הערעור על פסק הדין נפרשת התמונה במלואה, ובדרך כלל עדיף לדון ולהחליט אז, על רקע המכלול. כך גם בענייננו: בית המשפט המחוזי עודנו שוקד על מלאכתו והמבקשת מצִדה לא ביססה בבקשתה טעם בעל משקל שיש בו כדי להצדיק חריגה מן הכלל הנ"ל.

5.

זאת ועוד: הלכה פסוקה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לאופן ניהול ההליכים המשפטיים. לפני בית המשפט המחוזי ניצבה התמונה העובדתית המלאה עת הגביל את היקף חקירת העדים. כזכור, פסק דין חלקי ניתן בסוגיית סיווג העסקה ושאלת נטילת המלאי. המבקשת בחרה שלא לעמוד על בקשת רשות הערעור שהגישה נגד החלטה זו. החלטת בית המשפט המחוזי שלא לשוב ולהידרש לסוגיות שכבר הוכרעו בשלב הראשון, סבירה ומקובלת עליי. כך גם ההחלטה להתמקד בסוגיות שבמחלוקת ולא להתיר את הרחבת החקירה הנגדית למחוזות רחוקים. בית המשפט המחוזי עשה בהחלטתו לקביעת המִתווה הדיוני היעיל והצודק, בהביאו את מכלול השיקולים במניין, על רקע ההליכים עד כה, ואלו שמכאן ולהבא. אינני סבור כי נפל פגם בהחלטה המצדיק התערבות בה.

6.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.