רע"א 299/08 שירותי בריאות כללית נ. מיאר מוקטרן

המבקשת היא הנתבעת בעילה של רשלנות רפואית. כנגד המבקשת נטען כי רופאיה התרשלו בכך שלא אבחנו במהלך ההיריון כי המשיבה 1 סובלת ממום חמור (מיקרוצפליה). במסגרת התביעה התעוררה השאלה – שאלה של קשר סיבתי – אם ניתן היה להפסיק את ההיריון, באמצעות פנייה לוועדה להפסקת היריון, אילו אובחן המום. שני מומחים מטעם הנתבעת, המכהנים בוועדות להפסקת היריון, השיבו לשאלה זו בשלילה. עם זאת, במהלך המשפט נאמר כי כאשר ועדה מסוימת דוחה בקשה להפסקת היריון, ניתן לפנות לוועדה אחרת. לאור זאת ביקשה המבקשת להעיד רופאים נוספים, על-מנת שיובהר כי שום ועדה לא היתה נעתרת לבקשה להפסיק את ההיריון. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי המשפט מצוי בשלב מאוחר – לאחר שנשמעו הראיות בשאלת האחריות למעט עד אחד. בית המשפט הטעים כי אין כל חדש בשאלה שעל הפרק, וכי לפיכך לא היה מקום להתעכב כך בהגשת הבקשה. בית המשפט קבע עוד כי בנסיבות העניין "אין היגיון" בהבאת שלושת העדים – כאשר ברור כי בכל מקרה, בוועדות השונות מכהנים רופאים נוספים. בית המשפט הטעים כי קבלת הבקשה בשלב זה תסב אי-צדק למשיבים-התובעים.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. עיינתי בטענות המבקשת ולא מצאתי עילה להתערבות בשיקול הדעת של הערכאה המבררת בניהול ההליך שבפניה. נימוקיו של בית המשפט קמא, בנסיבות המקרה הזה, מקובלים עליו ועל כן דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.