רע"א 2994/11 מיכאל דהן נ. מנהל מס רכוש וקרן פיצויים

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד' קרת-מאיר ), שדחה את ערעור המבקשת על החלטת וועדת ערר לפי חוק מס רכוש וקרן הפיצויים (להלן: ועדת הערר ) נוכח הגשתו באיחור.

1.

המבקש, המפעיל צוות בידור במלון, קיבל ביום 11.10.2006 פיצוי אוטומטי בגין נזקי מלחמת לבנון השנייה, בסכום של 10,782 ₪. ביום 1.2.2007 הגיש המבקש תביעת פיצויים יזומה לתיקון חישוב הפיצויים. התביעה הוגשה כחודש ימים לאחר חלוף המועד להגשת התביעות, מבלי שצורפה לה בקשה להארכת המועד. במכתב ששלח יועץ המס של המבקש למשיב, נאמר כי המבקש נתון במצב כלכלי קשה וכי התשלום שאותו הוא תובע מגיע לו על-פי חוק. במכתב נוסף שנשלח על-ידי יועץ המס נאמר כי האיחור בהגשת התביעה נבע מכך שהמבקש הניח שיקבל את הפיצוי בשיעור שאותו תבע בחודש יולי, ורק מששולם לו בחודש אוגוסט פיצוי בשיעור נמוך יותר – שחושב בדרך שונה, ראה להגיש תביעה. בסיום המכתב נכתב "אבקש בכל לשון של בקשה, אף לפנים משורת הדין, לאשר התביעה ותשלומה". בקשתו של המבקש נדחתה על-ידי המשיב, ועל רקע זה הגיש המבקש ערר על ההחלטה. ערר זה נדחה, בשל אי הגשת הבקשה במועד הקבוע בחוק, ואי הגשתה אף משפורסמה הודעה שלפיה הוארך המועד להגשת התביעות בגין נזקי המלחמה עד ליום 31.12.2006. בהחלטתה, דחתה ועדת הערר את טענת המבקש, כי רשות המסים גרמה לבלבול שהביא לאי הגשת בקשתו במועד, וציינה כי מחדלו נעוץ בהתרשלותו ובזו של יועץ המס שלו. לבסוף צוין, כי מן העובדה שהמבקש הגיש במועד את טופס תביעת הפיצויים בגין נזק עקיף, לחודש יולי, עולה כי הוא היה מודע למועדים להגשת תביעת הפיצויים, וחרף כך –

הגיש את תביעתו בחלוף המועד.

2.

המבקש הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר בפני בית המשפט המחוזי, אך זה נדחה. נקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה לדחות את תביעתו שהוגשה באיחור, בשים לב לעמידתו בלוח הזמנים בחודש יולי, השוללת את טענתו כי נוצר אצלו בלבול; ליתר הנסיבות המלמדות כי היה מודע למועד להגשת התביעה; וכן לערכים בדבר סופיות הדיון, ודאות משפטית ושוויון בין נישומים.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

לטענת המבקש, דחיית תביעתו אך על בסיס אי עמידתו במועדים אינה מידתית. לדבריו, הוא לא התרשל בהגשת התביעה, שכן הוא קיבל פיצוי ראשוני וחלקי כבר בחודש אוקטובר 2006, ומכאן שסבר כי כבר החל בתהליך לקבלת פיצוי בגין חודש אוגוסט 2006, ואין כל הכרח להזדרז ולהגיש תביעה עד למועד שנקבע בסוף חודש דצמבר אותה שנה. לדבריו, ההסדרים השונים הנוגעים למועדים להגשת התביעה יצרו בלבול אצל עוסקים רבים, שחייבו שימוש בפרשנות ובמומחים על מנת להגיש תביעה במועדה. בנסיבות אלה – גורס הוא – יש לדחות את ניסיונות המשיב להתחמק מתשלום פיצוי. לגישתו, בעקבות המלחמה נגרם לו נזק כבד בדין מחסור בעבודה וברווחים, ובתביעתו לקבלת פיצוי במסלול הפיצוי הנטען, אין הוא מבקש להתעשר אלא אך להשיב את המצב לקדמותו.

יצוין, כי בגדר בקשתו עתר המבקש לביטול חיובו בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪, שהושת עליו במסגרת פסק דינו של בית המשפט קמא, וכן לבטל את חיובו בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ בהתאם להחלטת ועדת הערר.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי אין מנוס מדחייתה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי, אינה ניתנת כעניין שבשגרה. בית המשפט ייעתר לבקשת רשות לערער רק מקום שהיא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ורוחבית, החורגת מן התכלית בדבר פתרון הסכסוך בין הצדדים הישירים לדיון ( ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הסוגיות המועלות בבקשה שלפנינו, אינן מעלות שאלות מעין אלה. לכך יש להוסיף, כי עניין לנו בשאלות הנוגעות ל ניהול הדיון, וליישומם של כללים דיוניים בענייני מועדים. בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, אין בשאלות מעין אלה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור, (ראו רע"א 7214/00 מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון בע"מ נ' בר חן (לא פורסם, 25.3.2001)). כך, בפרט מקום שבו, לטעמי, לא היה בהכרעתו של בית המשפט קמא בשאלות שעל הפרק כדי לגרום למבקש עיוות-דין, כפי שמשתקף מנסיבותיו של המקרה דנן, ובמיוחד מן ההזדמנויות השונות שהיו לו להגיש את התביעה, ומהיותו מודע למסגרת המועדים להגשתה.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.