רע"א 3009/03 ישראל הינדי נ. מושב בית עריף - מושב עובדים להתיישבות חקלאית

בפתח הבקשה לרשות ערעור זו על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה את ערעורו של המבקש כנגד דחיית תביעתו בבית-המשפט השלום ברמלה, מתיימר הוא להציג שאלה משפטית כללית. לאמור: "האם רשאית אגודה שיתופית לחזור בה מהתחייבות והסכם שאושר בכל המוסדות הריבוניים באגודה?", בעיקר עולה שאלה זו לאחר ששינה הצד האחר [המבקש] מעמדו לרעה (בעצם קיים את חלקו בהסכם ואין אפשרות בהשבה)?

בשאלה זו עצמה טמונים יסודות עובדתיים התלויים בנסיבות המקרה, ולכן הבעיה המשפטית, כביכול, שהוצגה אינה מצדיקה רשות ערעור.

בעניינו של המבקש מצא בית-משפט השלום, על-סמך ראיות שבאו בפניו, כי המבקש ניצל את מעמדו בוועד המושב ותוך ניגוד עניינים והיעדר תום-לב הביא את האסיפה הכללית להחלטה לאשר לו קבלת פיצוי בחלקת קרקע, שלא ניתנה לאף חבר אחר. זאת, עבור הסרת התנגדותו להרחבה, שהוא עצמו כחבר ועד היה שותף פעיל בתכנונה. ועדת הביקורת של המושב דרשה דיון חוזר באסיפה כללית, והמבקש – בעוד דרישה זו תלויה ועומדת – מיהר והסיר את התנגדותו, שלגופה גם לא היה בה כל ממש. בנוסף מצא בית-משפט השלום, כי על סדר יומה של האסיפה הכללית לא היה דיון במתן פיצוי בקרקע למבקש, עובדה שלעצמה, היא עילה לביטול ההחלטה.

בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו על-יסוד ממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום, שהצביעו על ניגוד עניינים והיעדר תום-לב.

פסקי-הדין מבוססים איפוא על ממצאים עובדתיים, ועל אף הלבוש המשפטי שניסה המבקש להלביש לטענותיו, אין בפניי אלא תקיפת ממצאים אלה, ועל-כל-פנים, הבקשה נוגעת רק לעניינו של המבקש ואינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, שהיא תנאי לקיום הליך נוסף.

הבקשה נדחית.