רע"א 3009/05 אריה חב' לביטוח בע"מ נ. מרואן חסון

המשיב 1 נפגע בתאונת דרכים, על-ידי רכב שהיה נהוג על-ידי המשיב 2. המבקשת – מבטחת הרכב – טענה כי האירוע יוצא מגדר חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הואיל והתאונה אירעה במתכוון, בעקבות קטטה שפרצה במועדון בין המאבטחים (ובהם המשיב 1) לבין חבורה אחרת (ובה המשיב 2). בית משפט השלום דחה טענה זו, בקבעו כי לא הורם הנטל להוכיח שאכן מדובר בתאונה מכוונת. גם טענת המבקשת כי מדובר בתאונת עבודה נדחתה, משנקבע כי לא הובאו די ראיות המלמדות שהמשיב 1 עבד באותו לילה כמאבטח במועדון. בית המשפט קבע למשיב 1 את הפיצויים המגיעים לו בראשי הנזק השונים, תוך שהוא דוחה את טענת המבקשת כי נזקי התאונה נבלעים בתאונה אחרת, מאוחרת, שארעה למשיב 1. בית המשפט המחוזי, שדן בערעורה של המבקשת, עיין בחומר הראיות ושמע את טענות הצדדים, ומסקנתו היתה, כי דין הערעור להידחות. בין היתר צוין, כי המשיב 2 הועמד לדין פלילי בגין נהיגה ברשלנות – אך לא בגין דריסה במתכוון.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור ארוכה ומפורטת כנגד פסקי הדין של הערכאות הקודמות. לטענתה, פסקי-דין אלו לוקים בהנמקה חסרה. ואמנם, ניתן היה – אף ראוי היה – לפרוש ביתר פירוט את הטעמים לתוצאה שאליה הגיעו הערכאות הקודמות. עם זאת, במקרה זה, לא מצאתי כי נפל בפסקי-דין פגם שדי בו כדי להצדיק את ביטולם. חומר הראיות נבחן, בתי המשפט ציינו את שמצאו לנכון לציין, ובנסיבות המקרה לא מצאתי עילה מספקת להתערבות מטעם זה בלבד.

המבקשת מעלה טענות נוספות. היא סבורה, כי בית המשפט לא נתן דעתו לראיות, לעדויות ולטענות בעלות-משקל, והתבסס דווקא על ראיות, השערות ושיקולים בלתי סבירים. כך ביחס להתרחשויות בליל האירוע, כך ביחס לשאלה האם המשיב 1 נכח במקום האירוע כמאבטח או כמבקר, וכך גם ביחס לשאלות נוספות. אלא שטענות המבקשת הן בעלות אופי עובדתי-פרטני, והן אינן מגלות שאלה מסוג השאלות המצריכות בחינה ב"גלגול שלישי".

לאחר שעיינתי בטענות המבקשת ובתגובת המשיבה, הגעתי אפוא לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בשכר-טרחת עורך הדין של המשיב 1 בסכום של 7,500 ש"ח.