רע"א 3013/12 שמעון טרבלסי נ. שמעון זריהן

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופט הבכיר ז' הווארי , והשופטים נ' מוניץ ו- ש' אטרש ) בע"א 19683-07011 שניתן ביום 23.1.2012 בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (השופטת ש' נאשף-אבו אחמד ) בת"א 2469/02 שניתן ביום 22.5.2011.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

המבקשים והמשיב התגוררו בשכנות בעיר צפת במשך שנים רבות. במהלך שנת 2000 הגיש המשיב לבית משפט השלום בעפולה תביעה כנגד המבקשים. ביום 10.2.2004 הורה בית משפט השלום (השופטת ג' בסול ) על הריסת שני מבנים בהם החזיקו המבקשים. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת ערעור על פסק דין זה, וביום 18.7.2005 הורה בית המשפט המחוזי (הנשיא מ' בן דוד והשופטים א' אברהם ו -ג' (דה ליאו) לוי ) על החזרת התיק לבית משפט השלום, תוך שהמליץ על מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יבחן את המבנים בשטח ויגיש חוות דעת שתתייחס הן לקיומם של היתרים לגבי מבנים אלו והן לשאלה האם מבנים אלו מסוכנים והאם הם עשויים לגרום נזק למשיב (להלן: פסק הדין הקודם ).

2.

לאחר שהוחזר הדיון לבית משפט השלום, מונה המהנדס נחום פרמינגר כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ). המומחה ערך שני ביקורים במקום וערך את חוות דעתו. המבקשים הגישו בקשה לפסילת המומחה, והיא נדחתה. בפסק דינו בחן בית משפט השלום את חוות דעתו של המומחה וקבע כי היא סדורה ומבוססת, וכן התייחס לעדותו הארוכה לפני בית המשפט בה נתן תשובות מקיפות לשאלות הצדדים. בהסתמך על חוות דעתו של המומחה קבע בית המשפט כי המבקשים ביצעו פעולות בנייה ללא היתר וכי המשיב הוכיח את יסודותיה של עילת התביעה מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עוד קבע בית המשפט כי חלק מהמבנים בהם מחזיקים המבקשים מהווים סכנה למשיב ולעוברי אורח. נוכח כל זאת קיבל בית המשפט את התביעה והורה על הריסת חלק מהמבנים בהם מחזיקים המבקשים, וכן הורה על ביצוע עבודות בניה משלימות לצורך חיזוק מבנה אחר בו מחזיקים המבקשים. בית המשפט הורה עוד על הפסקת עבודות בנייה שביצעו המבקשים ללא היתר והורה להם לפעול להשגת היתר בנייה עבורן.

על פסק דין זה ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי בנצרת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי חלק ניכר מטענות המבקשים נוגעות לממצאים עובדתיים אשר נקבעו בידי בית משפט השלום וכי לא מצא מקום להתערב בממצאים אלו. בית המשפט דחה את טענת המבקשים לפיה חרג בית משפט השלום מסמכותו כאשר הורה למומחה לבדוק את כל המבנים בהם מחזיקים המבקשים ולא רק את המבנים העשויים לפגוע במשיב, כפי שהורה בית המשפט המחוזי בפסק הדין הקודם. בית המשפט קבע בהקשר זה כי בית משפט השלום אמנם הורה למומחה לבדוק את כלל המבנים המסוכנים בהם מחזיקים המבקשים, אך כל קביעותיו האופרטיביות של בית המשפט מתייחסות רק למבנים שיש להם השפעה ישירה על המשיב, ונמנע מלתת סעדים הנוגעים למבנים מסוכנים אחרים. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום פעל בהתאמה מוחלטת להוראות פסק הדין הקודם. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקשים לפיה קיימים פסקי דין חלוטים העומדים בסתירה לפסק דינו של בית משפט השלום, וקבע כי פסקי הדין אליהם הפנו המבקשים אינם עומדים בסתירה כלשהי עם פסק דינו של בית משפט השלום, וכי בחלק לא מבוטל מהם המשיב כלל לא היה צד להליך. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשים הנוגעות לחוות דעתו של המומחה וקבע כי חוות דעתו היא מקצועית, אמינה ומפורטת, וכי אין בסיס לטענה לפיה המומחה פעל מתוך "אג'נדה אישית" נגד המבקשים. בית המשפט המחוזי ציין גם כי המבקש 1 הודה במפורש כי המומחה אכן ביקר בביתם של המבקשים, וגם בנם של המבקשים הודה בכך, ולפיכך טענתם של המבקשים לפיה המומחה מעולם לא ביקר במקום "אינה טענת אמת וזו בלשון המעטה". נוכח כל זאת דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

בבקשה דנן חוזרים למעשה המבקשים על כל הטענות אותן העלו לפני בית המשפט המחוזי. במסגרת זאת טוענים המבקשים, בין היתר: כי בית משפט השלום חרג מסמכותו כאשר לא פעל לפי הוראות פסק הדין הקודם; כי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי התעלמו מהטעויות החמורות בחוות דעתו של המומחה, שלטענתם כלל לא ביקר במקום בטרם הכין את חוות דעתו; וכי פסק דינו של בית משפט השלום עומד בניגוד למספר פסקי דין חלוטים. המבקשים טוענים עוד כי פסק דינו של בית משפט השלום פוגע בכבודם ובהתעלמותו מהוראות פסק הדין הקודם יש השפעה ישירה על כלל הציבור המחייבת את התערבותו של בית משפט זה. נוכח כל זאת עותרים המבקשים לביטולו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

5 .

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתו של המשיב. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר נדרשת הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת [ראו והשוו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענות המבקשים נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של עניינם, ואינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית המחייבת הכרעה - ולמעשה אף המבקשים אינם מצביעים על שאלה כזו, מלבד טענתם הכללית כי לפסק הדין של בית משפט ישנה השפעה על כלל הציבור . כמו כן, לא השתכנעתי כי נגרם למבקשים עיוות דין, קל וחומר עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

6.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. המבקשים

תוקפים את מסקנותיה של חוות הדעת שהכין המומחה ואת מקצועיותו, לאחר שהן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי סמכו ידיהם על חוות דעת זו וקבעו כי היא אמינה, מקצועית ומקיפה, וזאת לאחר שהמומחה העיד בבית המשפט וענה בפירוט על שאלות הצדדים. כידוע, יתרונה של הערכאה הדיונית בקביעת ממצאים עובדתיים מקבל משנה תוקף כאשר אלו מבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים שהופיעו לפניו (ראו למשל: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (טרם פורסם, 29.3.2011), בפסקה 28 לפסק דיני). קל וחומר שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 16.2.2012), בפסקה 12 להחלטתי) וגם בענייננו לא מצאתי טעם להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום בנוגע לאמינות המומחה ובנוגע למקצועיותו.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.