רע"א 3022/14 מרק שוצמן נ. הרשות המוסמכת חוק נכי רדיפות הנאצים תל אביב

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.4.14 בע"ו 4085-02-14 (השופטת ש' דותן ), אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, בגדרה נדחה ערר המבקש על החלטת הועדה הרפואית בדרגה הראשונה לעניין אחוזי נכותו.

ב.

המבקש, בן 91 עד מאה ועשרים, הוא ניצול שואה, שהוכר כנכה הזכאי לתגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים. נכותו הצמיתה והמשוקללת של המבקש נקבעה ל-50%, וזאת בשקלול תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), תשמ"ד-1983. בעקבות סממנים להתמעטות כוחו הנפשי, פנה המבקש לועדה הרפואית בבקשה לקבוע מחדש את דרגת נכותו מכוח סעיף 10(א) לחוק נכי רדיפות הנאצים ; בהחלטת הועדה הרפואית מיום 6.6.13 נדחתה בקשתו זו. המבקש ערער על ההחלטה לפני הועדה הרפואית העליונה, וזו החליטה ביום 13.1.14 לדחות את עררו של המבק

ש, תוך שצוין כי המבקש מקבל את מלוא תקנה 12 שהביאה להוספת 10% נכות למבקש מעבר ל40% שנקבעו בגין תגובה נפשית לרדיפות הנאצים; הועדה הרפואית העליונה התרשמה כי אחוזי הנכות שנקבעו למבקש משקפים נכונה את מצבו הנפשי.

ג.

על החלטתה של הועדה הרפואית העליונה בערר, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב; ודוק – סעיף 9א לחוק נכי רדיפות הנאצים מתיר ערעור בזכות בשאלות משפטיות בלבד. בערעור נטען כי היה על הועדה להעלות את דרגת נכותו של המבקש נוכח המסמכים שהציג לחברי הועדה המלמדים על התמעטות כוחו הנפשי; עוד נטען, כי פרישתו לגמלאות הביאה להתעצמות החולשה הנפשית, נוכח התעסקות מתמדת עם העבר הטרגי ומוראות השואה. עוד נטען כי חברי הועדה לא נסמכו בהחלטתם על נתונים רפואיים, וכי קיים ניגוד עניינים מובנה בכך שחברי הועדה הרפואית מקבלים את שכרם מהרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים.

ד.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 8.4.14 טען המבקש, כי דחיית ערעורו על נבעה מרצונם של חברי הועדה הרפואית העליונה להגן על הקופה הציבורית, וזאת חרף הראיות שהוצגו בדבר פחת בכוחו הנפשי. נטען, כי הגנה על הקופה הציבורית עומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון בדנ"א 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים,

תשי"ז-1957 , פ"ד ס(3) 88 (2005).

ה.

בפסק דינו מיום 8.4.14 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ש' דותן ) את ערעור המבקש תוך שנקבע כי לא הוכח קיומו של פגם בשיקול דעתה של הועדה. מכאן הבקשה שלפנינו. בבקשה נטען – בין השאר – כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בערעור בפני מותב תלתא וזאת על יסוד האמור

בסעיף 17(ט) לחוק נכי רדיפות הנאצים. מלבד זאת, חזר המבקש על מכלול הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא.

ו.

עם כל האהדה למבקש, לאחר עיון בבקשה אין בידי להיעתר לה. טענתו הדיונית של המבקש בדבר סמכות המותב נדחתה ברע" א 9287/12

רובינסון נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה (2013), שם קבע השופט הנדל , כי הדרישה למותב תלתא בסעיף 17(ט) לחוק נכי רדיפות הנאצים עניינה בערעור על החלטות הרשות המוסמכת בדבר עצם ההכרה בנכות ; כך שאין מניעה לדון במסגרת דן יחיד בעררים שעניינם החלטות הועדה הרפואית הע ליונה העוסקות

בקביעת דרגות הנכות .

ז.

גם לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא נמצא כי יש בבקשה כדי לבסס טענה נגד עבודתן של הועדות הרפואיות, ואין סיבה להטיל בה דופי. המדובר בנושא רפואי, שבמומחיות הועדות הרפואיות, ולאמיתו של דבר זו השגה בשאלה רפואית. אכן, מן החומר מצטייר כי המבקש טוען מעומק ליבו ומשיח את כאבו, אך לא נמצא טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתן המקצועי של הועדות הרפואיות.

ח.

איני נעתר איפוא לבקשה.