רע"א 3026/02 סרסור חסן נ. חדג'ג' לבנה

1.המשיבה בהליך זה נפגעה בתאונת דרכים בשנת 1996, והמבקשים נתבעו בבית המשפט המחוזי בחיפה לפצותה על נזקיה בתאונה זו. טרם תחילת שלב ההוכחות במשפט, נתגלעה בין המבקשים לבין המשיבה מחלוקת, האם מחייבת בהליך המתנהל קביעתו של מומחה אא"ג שמונה על ידי בית המשפט, או שמא מחייבת קביעתה של וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי באותו תחום, וזאת כ"קביעה על-פי דין" בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ( להלן: החוק ). בית המשפט המחוזי קבע, כי יחליט בסוגיה זו רק בפסק הדין הסופי. המבקשים מבקשים, כי נורה לבית המשפט המחוזי להכריע בסוגיה זו כבר בשלב זה, טרם פתיחת שלב ההוכחות; ולחילופין, כי בית משפט זה יכריע בסוגיה לגופה.

הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן הוחלט לקבל את הערעור, במובן זה שעל בית המשפט המחוזי להכריע כבר עתה בסוגיה האמורה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

2.בית המשפט המחוזי ניהל בהליך זה מספר ישיבות קדם-משפט. ביום 15.11.1999 קבעה רשמת בית המשפט המחוזי, כי " תם קדם המשפט ". עם זאת, בדיון הבא שהתנהל בפני שופט בית המשפט המחוזי, העלה בית המשפט הצעת פשרה, בעקבותיה התנהלו ישיבות נוספות של קדם-משפט. ביום 5.11.01 הגישו המבקשים בהליך הנוכחי בקשה בכתב לבית המשפט המחוזי, בבש"א 21939/01, ובה ביקשו שיכריע במחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, ואשר פורטה לעיל. ביום 6.11.01 בית המשפט המחוזי הפנה את הצדדים לרשמת בית המשפט המחוזי, על מנת שזו תכריע בבש"א 21939/01, ובבקשה נוספת שהיתה תלויה ועומדת באותו מועד. בית המשפט המחוזי קבע, כי " מהבקשות שהונחו בפני היום ומדברי ב"כ הצדדים אני למד כי תיק זה טרם בשל להוכחות. יש צורך לפחות בישיבת קדם משפט אחת כדי לדון ולהכריע בבקשות ... המזכירות תקבע ישיבת קדם משפט בפני הרשמת אשר במהלכה תידונה בקשות אלה ואחרות, אם תוגשנה ". הצדדים הופיעו בפני רשמת בית המשפט המחוזי, וזו קבעה, כי " הקביעה אם החלטת המוסד לביטוח לאומי גוברת על החלטת המומחה או ההיפך, אינה בסמכותו של רשם ", ולכן לא הכריעה בבש"א 21939/01. בבקשה השניה, שהועברה אליה, החליטה הרשמת לגוף העניין. בישיבה הבאה ביקשו המבקשים כי בית המשפט יכריע בבש"א 21939/01, אך בית המשפט קבע כך:

"כפי שהבהרתי לצדדים, לא אדון בבש"א 21939/01. אם יהיה צורך בהכרעה בענין זה היא תנתן במסגרת פסק הדין. להבהיר לעו"ד סבג (ב"כ המבקשים - ת"א), כי קדם המשפט תם מרגע שהרשמת דנה והעבירה את התיק לדיון בפני. אין לה זכות קנויה להגיש בקשות כרצונה חדשות לבקרים מרגע שתם קדם המשפט...".

3.כאמור, המבקשים מבקשים שבית המשפט המחוזי יחליט כבר עתה בבקשתם. לטענתם, היה מקום לקיים ישיבת קדם-משפט נוספת לשם הכרעה בבש"א 21939/01. הכרעה כאמור נדרשת, שכן לא ניתן לנהל דיוני הוכחות כאשר לא ברור האם קביעת המומחה היא המחייבת, או שמא קביעת המוסד לביטוח לאומי. לדידם, אם ייקבע שהחלטת המוסד לביטוח לאומי היא המחייבת בתיק, הרי שיבקשו להגיש בקשה להביא ראיות לסתור, בהתאם לסיפא לסעיף 6ב לחוק. בקשה כזו יש להגיש במסגרת קדם-המשפט, ולא תהיה אפשרות להגישה, אם יוברר רק מפסק הדין שקביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי היא המחייבת. המשיבה טוענת, כי בש"א 21939/01 הוגשה, למעשה, באיחור, שכן קדם המשפט הסתיים עוד ביום 15.11.1999. בנוסף, אין לדעת המשיבה מקום לדון בבקשה עצמה, שכן היא בגדר "בקשת עצה" מבית המשפט בדבר האופן בו על המבקשים לנהל את הגנתם, ובית המשפט אינו עוסק בכגון דא.

4.בדרך כלל, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטתה של הערכאה הדיונית בדבר האופן בו יתנהל ההליך בפניה. אך דומה, שבמקרה זה אין מנוס מהתערבות, שכן הימנעות מהכרעה בבש"א 21939/01 תביא לסרבול מיותר של הדיון בערכאה הדיונית ולבזבוזו של זמן שיפוטי יקר. במקרה זה, דין הערעור להתקבל על יסוד כמה שיקולים: ראשית , מהחלטותיו השונות של בית המשפט המחוזי עולה, שקדם-המשפט נמשך עוד זמן רב לאחר יום 15.11.1999, ולמעשה, עוד ביום 6.11.01 קבע בית המשפט, כי התיק " טרם בשל להוכחות ". קביעתו זו של בית המשפט המחוזי נסמכה, בין היתר, על העובדה, שהבקשה בבש"א 21939/01 עודה תלויה ועומדת. לפיכך, אין מקום לטענה, כי הבקשה הוגשה באיחור.

שנית , בדרך כלל, נוהגים בתי המשפט לדון בבקשה להביא ראיות לסתור, לפי הסיפא לסעיף 6ב לחוק, בשלב קדם-המשפט. הליך זה מתחייב מעצם הגדרתו של קדם המשפט כאמצעי לפשט את הדיון או להקל עליו (ראו תקנה 143 לתקנות), כיוון שהכרעה בבקשה להביא ראיות לסתור מסייעת בהכרח להגדרת היקף הדיון שיתנהל בשלב ההוכחות. עובדה זו מצדיקה, כי בתי המשפט יחליטו האם קביעת המוסד לביטוח לאומי מחייבת בהליך המתנהל בפניהם עוד בשלב קדם המשפט, על מנת לאפשר לצד המעונין לפעול בהתאם להחלטה כפי שתהיה. מכאן, שיש מקום להכרעה מיידית בבש"א 21939/01. יצויין בהקשר זה, כי בהתאם לתקנה 149(ב) לתקנות, צד שלא הביא במהלך קדם-המשפט בקשה שניתן היה להביאה בקדם-משפט - ובקשה להביא ראיות לסתור היא בקשה כזו - יורשה להביאה במהלך הדיון רק מטעמים מיוחדים שירשמו ועל מנת למנוע עיוות דין. כלל זה מחייב אף הוא, שהכרעה בשאלה נשוא בש"א 21939/01 תעשה כבר בשלב קדם המשפט.

שלישית , דבריו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי התיק " טרם בשל להוכחות " עקב קיומה של בש"א 21939/01, מעידים על כך, שההכרעה בסוגיה העולה בבש"א 21939/01 דורשת הכרעה טרם תחילת שלב ההוכחות במשפט, ועוד במהלך קדם-המשפט. נוסף לכך, באופן עקרוני קדם-המשפט הינו המועד המתאים להגדרת הפלוגתאות בין הצדדים ולצמצום גדר המחלוקת למינימום האפשרי. באין קדם-משפט, עשוי בית המשפט להקדיש ישיבות אחדות לגביית עדויות ולשמיעת טענות, שבסוף הדיון יתברר שאינן מעלות ואינן מורידות כלל, כי לא לגביהן נטושה המחלוקת (השוו ע"א 224/64 זידמן נ' סרבר ואח' , פ"ד יח(4) 299, 308). במקרה דנן, באין הכרעה בסוגיה נשוא בש"א 21939/01, יאלצו הצדדים לנהל מערכה כפולה: מחד גיסא, יוטל עליהם להתייחס לחוות דעתו של המומחה כמחייבת עד סיומו של ההליך, על כל ההשלכות הדיוניות הנובעות מכך, וזאת בשעה שבסיום ההליך עשוי בית המשפט להחליט, כי קביעת המומחה כלל אינה מחייבת. מאידך גיסא, אף ביחס לקביעת המוסד לביטוח לאומי עשויים הצדדים לנהל דיונים מיותרים, אם יבקשו המשיבים להביא ראיות לסתור, והדבר יותר להם. במקרה כזה עשוי הדיון להתארך ללא צורך, אם יוחלט לבסוף שקביעת המומחה היא המחייבת.

רביעית , ההכרעה בשאלה איזו קביעה בתחום הרפואי תתקבל - האם זו של המומחה הרפואי או זו של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי - הינה קלה יחסית, ולא ברור מה הטעם בעיכובה.

5.לפיכך, ערעור המבקשים מתקבל בהיבט זה, שעל בית המשפט המחוזי להכריע כבר עתה, טרם תחילת שלב ההוכחות במשפט, בשאלה האם קביעת המוסד לביטוח לאומי או קביעת המומחה היא המחייבת בהליך המתנהל בפניו. מטבע הדברים, ככל שהכרעתו של בית המשפט המחוזי תביא לבקשות נוספות או נושאים אחרים הדורשים הכרעה בקדם-משפט, יימשך הליך קדם-המשפט ככל שבית המשפט המחוזי ימצא לנכון.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בבקשה זו בסך של 10,000 ש"ח.