רע"א 3028/08 עיריית ירושלים נ. חיים דרעי

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי וא' פרקש), שקיבל את ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ).

המשיבים תבעו את המבקשים בבית משפט השלום בגין פגיעה שספג המשיב 1 בעת משחק כדורגל בשכונת גילה בירושלים. במהלך המשחק התחשמל המשיב 1 לאחר שנגע בחוטים גלויים בפתח שירות של עמוד תאורה. בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבים בשתי עילות התביעה שנטענו על ידם: רשלנות והפרת חובה חקוקה. באשר לעוולת הרשלנות קבע בית המשפט כי לא הוכחה התרשלות, במקרה הספציפי, שכן המבקשת 1 נקטה באמצעי זהירות מספיקים לשם שמירה על תקינות עמודי התאורה. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא הוכחה התרשלות בנוגע לשיטת הסגירה של פתחי השירות של עמודי התאורה. גם עילת התביעה שנשענה על הפרת חובה חקוקה נדחתה כאמור, ונושא זה נזנח בהמשך ההליכים.

2.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קיבל את

הערעור וקבע כי המבקשים נושאים באחריות במסגרת עוולת הרשלנות. בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן לקבוע על סמך הראיות שהובאו במשפט שהמבקשים התרשלו בכך שהתקינו עמודי תאורה "הכוללים פתח שירות שמאחוריו אביזרי חשמל חשופים ומסוכנים, אשר ממוקם בגובה נמוך ואשר הפתח המכסה עליו ניתן להסרה בקלות". בכך דחה בית המשפט המחוזי את עמדת בית משפט השלום כי היה צורך בהבאת ראיות לגבי תקינות עמודי התאורה והחלופות האפשריות. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי בנסיבות העניין לא ניתן לייחס למשיב 1 אשם תורם.

3.

טענתם העיקרית של המבקשים היא כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שפסק כי המבקשת 1 התרשלה וזאת מבלי שהמשיבים הביאו חוות דעת מומחה לחיזוק טענתם. המבקשים מדגישים בהקשר זה את העובדה שמכסה השירות בעמוד התאורה הותקן בהתאם להוראות חוק החשמל וכלליו. בנוסף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בכך שלא מצא אשם תורם במעשי המשיב 1. המשיבים מצידם סומכים ידיהם על נימוקיו של בית המשפט המחוזי.

4.

דין הבקשה להידחות. ברגיל הכלל הוא כי בית משפט זה יעניק רשות ערעור בגלגול שלישי במקום שבו המבקש מראה כי עניינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. עניינם של המבקשים אינו מעלה שאלה עקרונית או כללית שכזו.

טענתם המרכזית של המבקשים מופנית כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא ננקטו פעולות זהירות מספיקות בהתקנת עמודי התאורה אשר היו מונעות מקרים כגון זה שבפנינו, או מפחיתים את ההסתברות לקיומם במידה משמעותית .

אלא שכבר נפסק כי במקרה שבו העובדות מצביעות בבירור על כך שאמצעי פשוט יכול היה להפחית את הסכנה, אין בהכרח צורך להוכיח את הדברים על ידי עדות מומחה (ראו: ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט(1) 102, 108 (1995)). בנוסף, העובדה שהמבקשת 1 עמדה בהוראות ובתקנים המופיעים בחוק החשמל אינה שוללת את האפשרות לקבוע כי המבקשים התרשלו בנסיבות המסוימות והמיוחדות של המקרה (וראו לדוגמא: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 138 (1982)). בענייננו, הצביע בית המשפט המחוזי על מספר דרכים פשוטות להקטנת הסיכון הטמון בעמודי התאורה. בית המשפט המחוזי סבר, למשל, שילוט אזהרה על עמודי התאורה, ולו רק באזורים מועדים למשחק ילדים, כדוגמת המקום בו התרחש הנזק בענייננו, אינו נטל גדול במיוחד והיה יכול להפחית במידה משמעותית את הסכנה. יתר על כן, הממונה על מחלקת המאור של המבקשת 1 העיד בבית משפט השלום כי במקומות המועדים לפורענות מחוזקים מכסי השירות של עמודי התאורה באזיקונים מיוחדים הקשים יותר לפירוק. נראה כי שימוש באמצעי שכזה מתבקש במקומות המיועדים למשחק ילדים, במיוחד לאור העובדה כי אין קושי מיוחד לפתוח את המכסים וברחבי העיר אף התרחשו מעשי ונדליזם שבמהלכם המכסים פורקו.

5.

באשר לשאלת האשם התורם, בית המשפט המחוזי יישם את ההלכות המרכזיות בתחום ואין בפסיקתו כדי לעורר שאלות עקרוניות. שאלת האשם התורם מצדם של קטינים אינה שאלה פשוטה ופתרונה במקרים קונקרטיים עשוי להצריך איזונים עדינים. לגוף הדברים, המקרה שהתרחש כאן הוא מקרה גבולי וניתן להצביע על שיקולים לכאן ולכאן. אין לומר על החלטת בית המשפט המחוזי כי אין היא סבירה בהינתן ההלכות בסוגיה והנסיבות המיוחדות של המקרה ומשום כך לא מצאתי עילה ליתן רשות ערעור אף בשאלת האשם התורם.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.