רע"א 3038/97 ליכט עמוס נ. רוני וייס

המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור ביום 19.5.97. ביום 22.5.97 הומצאה לידי בא כוחו הודעה על קביעת גובה הערבון, ובה נאמר כי את הערבון יש להפקיד תוך חמישה-עשר ימים. הערבון לא הופקד עד היום.

לאחר כשנה וחצי הודיע בא כוחו הקודם של המבקש על שחרורו מייצוג המבקש בבקשת רשות הערעור.

ביום 31.12.98 ניתנה על ידי החלטה, ובה התרעתי על דחיית הבקשה לרשות ערעור מחמת אי הפקדת ערבון.

בהודעה שהוגשה מטעם המבקש ביום 7.1.99 טוען המבקש, כי בא כוחו הקודם לא יידע אותו בדבר הצורך בהפקדת ערבון. אין בטענה זו כדי להצדיק את האיחור הממושך. פעולות בא כוחו של המבקש מחייבות אותו ואין הוא יכול להתנער מהן בדיעבד כשאין הן נוחות לו. תפיסה זו מחייבת הן מכוח דיני השליחות הנוהגים והן מהצורך בפעולתם התקינה של בתי המשפט. כמו כן יש לציין, כי כל התקופה הארוכה מאז הגשת בקשת רשות הערעור לא טרח המבקש להתעניין בנעשה בה. שנית, התקופה הממושכת שעברה מאז הוגש ההליך פועלת לחיזוק האינטרס הלגיטימי של המשיב בסיום ההליכים המשפטיים, אשר החלו עוד בשנת 1994.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה להארכת המועד, אני מורה על דחיית הבקשה לרשות ערעור, בהתאם לתקנות 404 (ב) ו431- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.