רע"א 3044/18 דיין שולה נ. עו"ד ישראל שפלר-מנהל מיוחד לחייב יצחק דיין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) בפש"ר 16913-02-16, שניתנה במהלך דיון שהתקיים ביום 13.3.2018, ובגדרה נדחתה בקשת המבקשת לחקור בחקירה נגדית את המנהל המיוחד.

2.

המשיב 3, מר יצחק דיין, הוא בעלה של המבקשת, אשר מצוי בהליכי פשיטת רגל. המשיב 1, עו"ד שפלר, מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. המנהל המיוחד הגיש בקשה לביטול הענקה. לטענתו, העביר המשיב 3 את זכויותיו בנכס מקרקעין לאשתו, המבקשת, ללא תמורה, וכי מתקיימים התנאים בחוק להורות על ביטול העברה זו.

3.

ביום 13.3.2018 התקיים דיון בבקשה. במהלכו, ביקש ב"כ המבקשת לחקור את עו"ד שפלר. מפרוטוקול הדיון עולה כי עו"ד שפלר טען מצדו כי הבקשה הוגשה על-ידו כבעל תפקיד, וככזה, ככלל אין הצדקה להורות על חקירתו. עו"ד שפלר הוסיף כי אף שאינו רואה טעם בחקירתו, אין הוא מתנגד לכך, והותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. ב"כ הכנ"ר טענה כי אין הצדקה לחקור את עו"ד שפלר חקירה נגדית, שכן בקשתו מבוססת על אסמכתאות. בית המשפט הכריע, בהחלטה שנכתבה בפרוטוקול, כי אין הצדקה לאפשר את החקירה, שכן הבקשה המדוברת נתמכת במסכמים, ואינה מבוססת על ידיעתו האישית של עו"ד שפלר.

4.

ב"כ המבקשת לא השלים עם ההחלטה, וביקש "לעצור", כלשונו, את הדיון על מנת שיוכל להגיש את בקשת רשות הערעור דנא. ב"כ המבקשת הטיח כלפי בית המשפט טענות הנוגעות לניקיון כפיו, ואף ציין שאם לא 'יעצר' הדיון הוא יגיש בקשה לפסילת המותב. עו"ד שפלר מצדו לא התנגד גם לבקשה ל'עצירת' הדיון, ובית המשפט נעתר לה.

5.

בבקשת הרשות לערער נטען כי בית המשפט שגה בקביעתו שהבקשה לביטול הענקה אינה מבוססת על ידיעתו האישית של עו"ד שפלר; בבקשה יש פירוט של מצבת החובות של מר דיין במועד ההענקה, ופירוט זה מבוסס על דברים שבידיעתו האישית. עוד נטען כי זכותה של המבקשת, כמי שאינה צד להליך פשיטת הרגל, וכמי שמבוקש לפגוע בזכות קניינית שלה, לקבל את יומה בבית המשפט באופן מלא. לשם כך, נדרש לאפשר לה לחקור את עו"ד שפלר בחקירה נגדית. קיימת זכות לחקור בעל תפקיד במצבים שבהם הדבר נדרש, ומצב שבו עולות טענות כלפי צד שלישי להליך – הריהו מצב שכזה. לכך יש להוסיף את העובדה שהנטל הראשוני להוכחת הענקה פסולה מוטל על המנהל המיוחד, וכן את העובדה שמדובר בהענקה בין בני זוג – מצב שבו יש לבחון את ההצדקה לביטול הענקה במשנה זהירות.

6.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי ובבקשת הרשות לערער על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

7.

הכללים בדבר חקירתו של בעל תפקיד הריהם ידועים: "הלכה פסוקה היא, כי אין מזמינים נושאי תפקידים מטעם בית המשפט, דוגמת מפרקים או כונסי נכסים, לחקירה אלא לעיתים נדירות ובמקרים המצדיקים זאת"

(רע"א 1753/16 אורון נ' התכוף בע"מ (בהקפאת הליכים) , פסקה 7 וההפניות שם (10.3.2016)). הטעם לכך הוא ש "נושאי תפקיד מטעם בית-המשפט ככונסי נכסים, מפרקים, נאמנים בפשיטת רגל ומנהלי עיזבון, פועלים במסגרת תפקידם בפיקוחו של בית-המשפט. בהליכים שהם יוזמים לקבלת הוראות, ההנחה היא כי הם מביאים בפני בית-המשפט תשתית עובדתית מוסמכת, שלעתים קרובות אינה מצריכה חקירה ודרישה נוספות בדרך של הגשת תצהיר וחקירה עליו, כמצופה מנושא תפקיד הפועל בחסותו של בית-המשפט" (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר , פ"ד נה(4) 925, 937 (2001) (להלן: עניין לוין )). לפיכך, על צד המבקש לחקור בעל תפקיד להצביע על נימוק כבד משקל אשר יצדיק זאת. המבקשת לא הצביעה על נימוק שכזה.

8.

בקשת המנהל המיוחד להורות על ביטול הענקה מבוססת על סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. לפי סעיף זה, הנטל הראייתי המוטל על הנאמן ממוקד בהוכחת העובדה שהתקיימה הענקת נכסים במועד הרלבנטי, על יסודותיה השונים. משעשה כן, עובר הנטל לתובעים מכוח ההענקה להוכיח "כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה" (ראו שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 324 (מהדורה שלישית, 2010)). בענייננו, דומה שהטענות על התקיימות יסודות ההענקה אינן שנויות במחלוקת, ולמצער מבוססות על מסמכים ואסמכתאות. כך עולה מעמדת הכנ"ר שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וגם מן הבקשה לביטול הענקה עצמה. בהקשר זה פשיטא שאין היגיון לאפשר את חקירתו של עו"ד שפלר, ובוודאי שאין טעם נדיר וחריג שיצדיק זאת.

9.

אף בבקשת הרשות לערער שמה המבקשת את עיקר כובד המשקל בדבר הצורך לחקור את עו"ד שפלר, על שאלת כושר הפרעון של החייב בעת ההענקה, וטענה כי עניין זה מבוסס על ידיעתו האישית. אלא שכאמור, הוכחת עניין זה בלאו הכי מוטלת על כתפיה של המבקשת ולא על כתפיו של עו"ד שפלר. משכך, אינני רואה הצדקה לחקירתו של עו"ד שפלר גם בהקשר זה. הנה כי כן, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.

10.

זאת ועוד: מכיוון שחקירתו של בעל תפקיד הריהי חריגה, ונדרש טעם מיוחד להצדיקה, הרי שככלל אין זה ראוי להעלות בקשה זו בעל-פה במסגרת הדיון עצמו. בעל דין המעוניין לחקור בעל תפקיד, מן הראוי שיגיש בעניין זה בקשה בכתב עוד בטרם יתקיים הדיון, ובה יפרט את הנימוק המצדיק, לדעתו, לעשות כן. בית המשפט יוכל לשקול את הבקשה עוד קודם לדיון, וכך ניתן למנוע תקלה, כפי שארעה בענייננו, של עצירת הדיון, תוך השחתת זמנם של הצדדים ובזבוז משאבים שיפוטיים.

11.

אכן, אם נפלה שגגה כלשהי מלפני בית המשפט המחוזי, הרי זה רק בכך שהחליט לגדוע את הדיון לטובת הגשת הבקשה דנא. כידוע, האפשרות להגשת בקשת רשות לערער על כל החלטת ביניים בהליך אזרחי – שוברה בצדה: "קיום הליך בעל נופך 'ערעורי' בכל בקשת רשות ערעור המוגשת לבית המשפט גובה מחיר: הטלת עומס רב על ערכאת הערעור, פיצול המשפט להליכי-משנה רבים ופגיעה בהתקדמות המשפט בערכאה הדיונית" (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש , פסקה 3 (25.6.2017)). יש להצר על כך שלעתים מזומנות משמשת האפשרות להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים בידי באי כוח הצדדים ככלי ל'תקיעת' ההליך ולסרבולו. אכן, השיקול של שמירה על רצף הדיון בהליך יכול לשמש שיקול מכריע בהחלטה שלא ליתן רשות לערער; לעתים, בקשה שהוגשה ב'דקה ה-90' – ובשל כך תוביל לביטול דיונים שנקבעו – ראויה להידחות מטעם זה בלבד (רע"א 6819/15 אהרן נ' רובע 1 בע"מ , פסקה 35 (18.12.2015)).

12.

מנקודת המבט של הערכאה הדיונית, מוטב למנוע ככל הניתן מבקשות רשות ערעור המוגשות על החלטותיה לשבש את רצף ומהלך הדיון. אם המשך הדיון לא ייתר כליל את הבקשה שהוגשה ויהפוך אותה לתאורטית, מוטב להמשיך בדיון, ואם תתקבל הבקשה ויתקבל הערעור, לתקן אז את הטעון תיקון. בענייננו, ניתן היה לקיים את הדיון בסוגיית ביטול ההענקה, כאשר אם היתה מתקבלת הבקשה, ניתן היה לקבוע דיון נוסף לצורך חקירתו של עו"ד שפלר. לא למותר לציין, כי ניתן היה גם לקיים את הדיון כולו ולהחליט בדבר, ולהותיר את שאלת חקירתו של עו"ד שפלר לערעור על ההחלטה הסופית, כפי שנעשה בעניין לוין (בעמ' 937). ב"כ המבקשת אינו צריך לצאת נשכר מכך שהעלה את הבקשה החריגה בעיצומו של הדיון (וגם זאת בסגנון לא ראוי, שמוטב היה להימנע ממנו) ולהוביל בהתנהלותו הדיונית לדחיית הדיון בבקשה במספר חודשים.

13.

כאמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.