פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 3069/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
סעיד סלחי
נ ג ד
המשיבים:
1. מועתז נשאשיבי
2. שווכת נשאשיבי
3. מחמוד נשאשיבי
4. סאמר נשאשיבי
5. אחמד נשאשיבי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ברע"א 25054-02-19 מיום 28.3.2019 שניתנה
על-ידי כב' השופט ע' שחם; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד חוסאם סיאם
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) ברע"א 25054-02-19 מיום 28.3.2019, בגדרה התקבלה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בעניין פינויו מנכס המצוי בבעלות המשיבים (להלן: הנכס ). לצד בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשתו.
2.
המשיבים השכירו את הנכס למבקש, ובהמשך לכך הגישו תביעה לפינוי הנכס לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 4845-02-13). במסגרת התביעה הגיעו הצדדים להסכם אשר ניתן לו תוקף של פסק דין (כב' השופט א' דאהן ), שלפיו המבקש ימשיך להחזיק למשך 6 שנים נוספות בחלק מהנכס המשמש אותו לפרנסתו, תוך תשלום דמי שכירות סמליים למשיבים (להלן: ההסכם ). חרף תנאי ההסכם, לא עמד המבקש בתשלומים האמורים, על כן פנו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים (להלן: הוצל"פ ) בבקשה לפינויו מהנכס (תיק הוצל"פ 525716-01-18).
3.
בהמשך לכך, העלה המבקש טענת "פרעתי" בקשר עם חובו כלפי המשיבים, במסגרתה טען, בין היתר, כי המשיבים סרבו לקבל ממנו את דמי השכירות. בהחלטתה מיום 30.8.2018 דחתה רשמת הוצל"פ (כב' הרשמת מ' דרמוני-יזדי ) את טענותיו של המבקש וקבעה כי הוא לא עמד בתנאי ההסכם, ומשכך עליו לפנות את הנכס (להלן: החלטת הוצל"פ ). המבקש הגיש ערעור על החלטת הוצל"פ לבית משפט השלום בירושלים, וביום 15.1.2019 קיבל בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא ג' ארנברג ) את ערעורו של המבקש ובכלל זה את טענותיו בדבר ניסיונותיו לשלם למשיבים את דמי השכירות – ניסיונות אשר לא צלחו (עש"א 10612-10-18). בהמשך לכך, הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את הבקשה ואת הערעור וקבע כי נפלו טעויות שונות בפסק דינו של בית משפט השלום, וכן כי לא היה מקום להתערבותו בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הוצל"פ. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום ועל הותרת החלטת הוצל"פ על כנה.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפניי.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת לאחר שמצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך זה ואינה מעוררת שאלות שראוי להן, לפי טיבן ומהותן, לזכות לבירור משפטי נוסף. עוד שוכנעתי כי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
5.
סוף דבר: הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, א' באייר התשע"ט (6.5.2019).
ש ו פ ט ת