רע"א 3081/14 אילן בודה נ. נס ברק בניה ויזמות בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן צו מניעה זמני בתובענה המתנהלת בפניו.

2.

המבקש הוא בעל הזכויות במגרש בקרית אתא. הצדדים חתמו על הסכם קומבינציה, לפיו המשיבה תבנה במגרש בניין ותמסור בתמורה חלק מהדירות למבקש. בשלב מסוים ביטל המבקש את ההסכם, בטענה כי המשיבה הפרה אותו הפרה יסודית. בהמשך הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה למתן פסק דין שיצהיר כי ההסכם בוטל כדין (ת"א 50530-03-14, כב' השופט א' קיסרי ). יחד עם התביעה הוגשה בקשה למתן סעד זמני, אשר יאסור על המשיבה לבצע עבודות בנייה במגרש או להשלים עסקאות כלשהן בזכויות במגרש. הבקשה נדחתה. צוין כי המבקש לא הראה במידה הנדרשת את קיומה של עילה לכאורה אשר תצדיק את מתן הסעד הזמני, ואף אין בהיבט של מאזן הנוחות כדי לסייע לו. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

1.

במסגרת הבקשה הודגש כי המשיבה הפרה פעם אחר פעם את התחייבויותיה, ולא ניצלה את ההזדמנויות שהעניק לה המבקש לתקן את ההפרות. הסעד הזמני נדרש על מנת למנוע התפתחויות בלתי-הפיכות בשטח. המשיבה, מצידה, טוענת כי לא הפרה את ההסכם, בוודאי לא באופן כזה שמקנה למבקש זכות ביטול.

2.

לעיתים המסגרת הדיונית היא בעלת משקל רב להכרעה. בענייננו עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה בדבר אי-מתן סעד זמני בתובענה. מסגרת זו פועלת נגד המבקש בשני מובנים. ראשית, הנטל הוא עליו – להצדיק את מתן הסעד בשלב הראשוני עוד בטרם הוכיח את תביעתו. שנית, הואיל ומדובר בסעד מן היושר, לערכאה המבררת מוקנה שיקול דעת רחב בבואה להחליט בנדון. כרוחב שיקול הדעת של הערכאה המבררת – כך מצומצם שיקול הדעת של ערכאת הערעור. הדברים מודגשים מפני שאינני מתעלם מכך שמאזן הנוחות פועל לשני הכיוונים, ושההחלטה היא בעלת חשיבות מעשית רבה אף למבקש.

עיינתי בחומר. עולה ממנו כי בית המשפט שמע את הצדדים, כולל חקירות המצהירים, והנחה את עצמו על פי המבחנים המשפטיים הרלבנטיים שנקבעו בפסיקה. מטבע הדברים, בשלב הזה כל צד שם את הדגש על היבטים עובדתיים שונים של המקרה, ואף מתגלעות מחלוקות בין הצדדים. עיון בהשתלשלות ההליכים, כולל בהסכמים השונים שנחתמו, מלמד כי לא נראה בשלב זה שנפלה שגיאה בהתייחסות בית המשפט המחוזי לשאלות השונות השנויות במחלוקת. כך, למשל, בית משפט קמא התרשם כי על פני הדברים האשם בנוגע לאי-קבלת ההיתר איננו נופל בהכרח על כתפי המשיבה. אף נראה לכאורה שהגשת התביעה לבית המשפט המחוזי הייתה מוקדמת, בהתחשב בלוח הזמנים שנקבע בין הצדדים במסגרת ההסכם. תצוין השאלה המתבקשת והיא - האם הייתה הפרה יסודית, ובפרט בכל הנוגע לפיטורי עורך הדין. יוזכר גם כי הודעת המשיבה, אליה התייחס המבקש כאל הודעת ביטול, עוסקת – כך נראה – בקיזוז סכומים.

ודוק: אין בדבריי כדי להביע עמדה סופית בשאלות אלו. אך לא ניתן לשלול בשלב זה את ההחלטה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ואף לא את הדרך שבה הפעיל את שיקול דעתו. אוסיף כי גם מתוך הנחה שתביעת המבקש מגלה עילה לכאורה, ושהמבקש הראה לכאורה כי ייגרם לו נזק, יש לזכור כי אלו תנאים הכרחיים אך לא מספקים לקבלת הבקשה לסעד זמני. בגדרי שיקול דעתו של בית המשפט – החלטת בית המשפט המחוזי היא מנומקת ומתיישבת עם החומר. אף אין לשכוח כי מתן הסעד עלול היה לגרום נזק גם למשיבה.

3.

בנסיבות אלו, דין הבקשה להידחות ללא צו להוצאות.