רע"א 3086/00 מדינת ישראל נ. מרדכי סעדה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - מפי השופט צ' הרטל - לפיה נדחתה בקשתה של המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

1.ביום 16.3.2000 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד המשיבים ונגד ארבעה נאשמים נוספים. בכתב האישום מיוחסת לכל השישה עבירה של סחר בסמים - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-. על-פי הנטען בכתב האישום, במהלך החודשים ינואר - פברואר 2000 הפעילו הנאשמים, יחד עם אחרים, תחנה לממכר סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין מתוך דירה בלוד. התחנה הופעלה במשמרות, כשבכל משמרת חלק מהנאשמים ישבו בדירה ומכרו סמים דרך חריץ תחת הדלת, בשיטת "הכספומט", חלק שימשו כתצפיתנים שתפקידם להזהיר מפני המשטרה וחלק דאגו לאספקת הסמים עם גמר המלאי. נטען בכתב האישום כי בכל יום מכרו הנאשמים מאות מנות סם.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של ארבעה מן הנאשמים, ובכלל זה שני המשיבים, עד תום ההליכים. בית המשפט, מפי השופט צ' הרטל החליט ביום 27.4.2000 כי שני המשיבים ישוחררו בחלופת מעצר, כפי שיפורט בהמשך. שני הנאשמים האחרים נעצרו עד תום ההליכים.

3.בית המשפט נתן החלטה מנומקת ביום 28.4.2000. בית המשפט מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לגבי המשיבים. התשתית הראייתית העיקרית נגד המשיבים כוללת קלטת וידאו, בה הם נראים מוכרים מנות סם מתוך הדירה. ראיות נוספות נגדם הן הודאה מפלילה שמסר מעורב נוסף באותה פרשה - ישראל כהן - לגביו הוגש כתב אישום נפרד. כן יצוין כי המשיב 1 נעצר ביום 23.2.2000 בתוך דירת "הכספומט". על פי הודאת ישראל כהן, המשיב 1 היה מקבל שתי מנות סם תמורת "עבודתו" וביום המעצר הוא "עבד" בדירה במשמרת בוקר. לדברי ישראל כהן, המשיב 2 היה ביום 23.2.2000, יום המעצר, מחוץ לדירה למטה, אולם המשיב 2 אינו מזוהה בשמו אלא מכונה "הילד בן ה18-". ראיות נוספות נגד המשיבים הן הודאות של אנשים שקנו סמים מדירת "הכספומט" וזיהו את המשיבים. המשיבים זוהו גם על-ידי שוטרים.

4.בית המשפט קבע כי התשתית הראייתית נגד המשיבים מקימה עילת מעצר חוקית בשל מסוכנות, וכן קיימת חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. בית המשפט בחן את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

5.באשר למשיב 1, בית המשפט עמד על גילו המופלג (בן 70), על מצב בריאותו הרעוע (מחלת לב), ועל כך שאין ראיות כי עסק בקניית סמים, הכוונת קונים או חלוקת כספי הרווחים. למרות שיש לו 14 הרשעות קודמות, בכללן בעבירות סמים ובעבירות אלימות, קבע בית המשפט כי לא מדובר בעבריין מסוכן. בית המשפט החליט לאמץ את חלופת המעצר שהומלצה על-ידי שירות המבחן - חלופת מעצר בביתו של בנו של המשיב 1 בלוד - והורה לשחרר את המשיב 1 ממעצרו בתנאים המגבילים כדלקמן:

1.ערבות עצמית וערבות צד ג' של 25,000 ש"ח.

2.אני מתיר לבנו של [משיב 1] לחתום כערב צד ג', לשחרורו של [המשיב 1] וכן לקיום התנאים המגבילים שהושתו עליו.

3.הפקדה במזומן בסך 10,000 ש"ח.

4.עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים.

5.איסור יצירת קשר עם מי מן המשיבים האחרים, או עם מי מהמעורבים בפרשה זו.

6.הפרת תנאי כלשהו על ידי [המשיב 1] תגרור מעצרו המיידי ל24- שעות והבאתו בפני שופט תורן.

6.לגבי המשיב 2 הדגיש בית המשפט את גילו הצעיר (יליד 1981), את העובדה כי אין לו הרשעות קודמות, ואת החולשה בתשתית הראייתית הנעוצה בכך שהמשיב לא זוהה בשמו. על רקע זה, למרות היסוסיו והיסוסי שירות המבחן, החליט בית המשפט לתת למשיב 2 "הזדמנות אחרונה" להתרחק מדרך חיים עבריינית. לפיכך הוא אישר את חלופת המעצר שהציע שירות המבחן - חלופת מעצר בבית אימו, אשר תפקח עליו באופן הדוק. בית המשפט החליט לשחרר את המשיב 2 בתנאים המגבילים כדלקמן:

1.ערבות עצמית וערבות צד ג' של 25,000 ש"ח.

2.מתיר להורי [משיב 2] לחתום כערבים צד ג', לשחרורו וכן לקיומם התנאים המגבילים שהושתו עליו.

3.הפקדה במזומן בסך 10,000 ש"ח.

4.עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים.

5.איסור יצירת קשר עם מי מן המשיבים האחרים, והמעורבים בפרשה זו.

הפרת תנאי כלשהו על ידי [המשיב 1] תגרור מעצרו המיידי ל24- שעות והבאתו בפני שופט תורן.

7.לבקשת המדינה, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע החלטתו בדבר שחרור שני המשיבים עד ליום 30.4.00, על מנת לאפשר למדינה לערור על ההחלטה. בהסכמת בעלי הדין הוארך על ידי מעצרם של השניים עד למתן החלטה בערר שהגישה המדינה לבית משפט זה.

8.בערר לפניי טען בא-כוח המדינה כי שחרור המשיבים יוצר סכנה חמורה לבטחון הציבור. מדובר באנשים שנטלו חלק בעסק מתוחכם של סחר בסמים קשים בהיקפים גדולים ולמשך זמן. בשל השתייכותם לכאורה לעולם הסחר בסמים יש יסוד לחשש ששני המשיבים ישובו לסחור בסמים באם ישוחררו ממעצר, חרף התנאים המגבילים שקבע בית המשפט. כן הדגיש בא-כוח המדינה כי למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות סמים וכי תסקיר המבחן של משיב 2 אינו ממליץ על חלופת מעצר. לחלופין נטען כי "מעצרי הבית" של שני המשיבים בעייתיים ביותר: הם הוחזרו לבתים בהם התגוררו בזמן ביצוע העבירות המיוחסות להם.

9.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי דין ערר המדינה להתקבל לגבי שני המשיבים. באי-הכוח של המשיבים לא חלקו על קיומה של תשתית ראייתית לכאורה להרשעתם של המשיבים. ואמנם, שני המשיבים מופיעים בקלטות וידאו כשהם עוסקים במכירת סמים דרך "הכספומט". ביום 23.2.2000 המשיב 1 נראה מתכופף לשם העברת הסם דרך חריץ מתחת לדלת כ40- פעם. בימים 22-23.2.2000 המשיב 2 נראה מתכופף לשם העברת הסם כאמור כ9- פעמים.

10.באי כוח המשיבים, במטרה לתמוך בהחלטת בית המשפט שקבע חלופת מעצר, מציינים את העובדה כי חלקם של המשיבים בתחנת הסמים היה זעיר יחסית, בבחינת "דגי רקק", לעומת חלקם של בעלי התחנה וספקיהם. כן הדגישו, כפי שעשה בית המשפט קמא, את גילו המבוגר של משיב 1 ומצבו הרפואי ואת גילו הצעיר של משיב 2.

11.לדעתי, אין בעובדות אלה משום יסוד מספיק כדי לקבוע חלופת מעצר. כידוע, קבע המחוקק לגבי עבירה של סחר בסמים חזקת מסוכנות סטטוטורית, חזקה שלא הופרכה לא על-ידי משיב 1 ולא על-ידי משיב 2. באשר למשיב 1, יש לו עבר פלילי מכביד בעבירות סמים ובעבירות חמורות אחרות. גם אם עברו כעשר שנים מאז הרשעתו האחרונה, הרי ההשתתפות הפעילה בעבירה החמורה המיוחסת לו, של מכירת סמים בתחנת סמים, מצביעה על המשך דרכו הפלילית. על רקע זה, איני רואה בעצם גילו המבוגר של המשיב 1 ומצבון הבריאותי יסודות מספיקים לקביעת חלופת מעצר. אי לכך אני מקבל את הערר כלפי המשיב 1, מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ומורה על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 4008/00 או עד למתן פסק דין בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

12.הוא הדין לגבי משיב 2. אמנם, גילו הצעיר והעדר עבר פלילי הם שיקולים חשובים ביותר בקביעת חלופת מעצר. אולם, טיב העבירה אשר יוצרת, כאמור, חזקת מסוכנות סטוטורית והתכחשותו של המשיב 2 לכל מעורבות בעסקי הסמים הם שיקולים נגד האפשרות של שחרור בערובה. עמדתו זו של המשיב 2 מצביעה על כך כי, לכאורה, מחזיק הוא בדרכו העבריינית, ממנה אין הוא מוכן לסגת. בנסיבות האלה, אין אני רואה אפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר בבית הוריו. גם תסקיר המעצר אינו ממליץ על חלופת מעצר זו וגם בית משפט קמא הגיע למסקנתו לשחררו לחלופת מעצר זו בהיסוס רב וללא שכנוע כי המשיב 2 אמנם רוצה להתגייס לצה"ל. כאמור, לדעתי, בנסיבות המקרה הנדון אין אפשרות להשיג את מטרת המעצר על-ידי "מעצר בית" אצל הוריו של המשיב 2 והשיקול של בטחון הציבור גובר על הנסיבות האישיות, שבחלקן אף אינן מבוררות כלל ועיקר. אי לכך, אני מקבל את הערר כלפי המשיב 2, מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ומורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 4008/00 או עד למתן פסק דין בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בשולי החלטתי ברצוני להדגיש כי אם יציע המשיב 2 חלופת מעצר, אשר תיתמך גם בתסקיר של שירות המבחן, מן הראוי כי תישקל ברצינות על-ידי בית המשפט קמא, בהליך של עיון חוזר.