רע"א 3093/07 ג'סאן חאג' נ. קצין התגמולים,משרד הבטחון

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' ברלינר, י' עמית, ר' סוקול) שדחה את ערעורו של המבקש על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 (להלן: הוועדה והחוק , בהתאמה).

המבקש, יליד 1978, התגייס לשירות חובה בצה"ל בפרופיל 97 ושירת ביחידת חי"ר. במהלך שירותו הצבאי עבר אימונים קשים ונדרש למאמצים פיזיים קשים, שכתוצאה מהם לקה בשברי הליכה ברגליו ובהגבלת תנועות וכאבים בגב התחתון. לדבריו, חרף הכאבים שחש התמיד באימונים, אך מצבו החמיר.

תביעה שהגיש המבקש למשיב להכיר בפגימות בהן לקה כנכות על פי החוק נדחתה מהטעם שבהתבסס על חוות דעת המומחה הרפואי מטעם המשיב, פרופ' ו' ביאליק, לא מצא המשיב קשר בין התלונות על כאבי גב תחתון לבין תנאי השירות הצבאי של המבקש. ערעור שהגיש המבקש על החלטת המשיב התקבל על ידי הוועדה ביחס לטענות באשר לקשר בין שברי המאמץ ברגליים לבין השירות הצבאי, אך הטענה לנכות בגין כאבי גב נדחתה. הוועדה האזינה להסבריו של המבקש מדוע לא נזכרה הטענה בדבר כאבי הגב בתביעתו המקורית והועלתה רק בשלב הערעור וסברה כי ההסבר שהשמיע בעניין זה מפקדו של המבקש היה מגמתי מאוד. היא ציינה כי:

"אין טיעוניו של העורר מניחים את הדעת כלל ועיקר. העורר אמנם התלונן בעבר מספר פעמים על בעיות גב אולם כאשר הגיש את תביעתו לא מצא כל מקום לתבוע עבור כאבי גב, וניתן להניח שלא סבל מבעיות הגב סבל ממשי.

לגופו של עניין קבעה:

"...מתברר כי פרט לאמרותיו עתה, של העורר, כי הוא סובל מבעיות גב או שיש לו בקע דיסק שנוצר בזמן ועקב השירות – אין כל ממצא או נתון אובייקטיבי, הדמיתי או קליני – התומכים בטענה. פרופ' ביאליק נתן חוה"ד הראשונה טרם ראה בדיקת הדמיה ממוחשבת, אולם בהמשך לאותה חוה"ד הוסיף כי עיין בכל המסמכים שבתיק הרפואי כולל צילומי הסריקה הממוחשבת של ע"ש מותני מיום 7.4.02, כלומר לאחר שחרור העורר מצה"ל – ומצא כי הצילומים אינם מציגים בקע דיסק. אגב – גם ד"ר גורדון לא תומך בכך שיש לעורר בקע דיסק. יוצא שנותרת תלונתו הסובייקטיבית של העורר על כאבי גב – תלונה שאינה אלא תלונת שווא שאינה מניחה את דעתנו כלל" (ההדגשה במקור, ע.א.).

המבקש ערער על הקביעות באשר לנכות בגב לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מהטעם שאינו נוגע לנקודה משפטית אלא לקביעות עובדתיות של הוועדה.

מכאן הבקשה שבפניי.

2.

המבקש טוען כי בפסקי דינם של הוועדה ובית המשפט המחוזי נפלו טעויות משפטיות משמעותיות, לרבות ממצאים שאינם מתיישבים עם חומר הראיות ומסקנות שגויות שהוסקו מן הראיות. כך, לא ניתנה לדבריו הדעת לכך שהנימוק היחידי בחוות דעתו של פרופ' ביאליק, המומחה מטעמו של המשיב, הינו כי למבקש לא נותרה נכות בגבו, אך בעוד שהמשיב, במכתב הדחייה את התביעה, ציין כי הוא מסתמך על חוות דעתו של פרופ' ביאליק, התביעה נדחתה מנימוק שונה – היעדר קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין פגימה בגב, על אף שלא היתה בידי המשיב כל אסמכתא רפואית לשלילת הקשר הסיבתי. כן הוא טוען כי קביעת הוועדה, בה לא מצא בית המשפט קמא להתערב, כי המבקש אינו לוקה בנכות כיוון שלא אובחן אצלו בקע דיסק בחוליות עמוד השידרה המותני שגויה כיוון שמבחני הנכות קובעים דרגות נכות גם כאשר לא קיים בקע דיסק. עוד נטען כי מאחר והמומחה מטעם המשיב לא התייחס בחוות דעתו לסוגיית הקשר הסיבתי בין תנאי השירות לבין הפגימה בגב, אלא התמקד בשאלת קיום הנכות, ומאחר שהמומחה מטעם המבקש קבע כי מתקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי השירות לבין הפגימה בגבו של המבקש, היה מקום, כך לטענת המבקש, לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הפגימה בגב לתנאי השירות הצבאי. משהוכח קשר סיבתי עומדת לו חזקת הגרימה, מה גם שהוא הוכיח קשר סיבתי קונקרטי בין תנאי השירות הצבאי לבין הפגימה בגב. לדבריו, שאלת הקשר הסיבתי, מהותו והיקפו הינה שאלה משפטית שערכאת הערעור רשאית להתערב בה.

3.

בא כוח המבקש הפנה לאסמכתאות שונות בהן קיימת התייחסות לעקרונות התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. עקרונות אלה, שאין חולק עליהם, אינם עומדים למבקש משהכלל בבקשות ליתן רשות ערעור במקרים דוגמת זה שבפניי ברור – בהתאם להוראת סעיף 34(א) לחוק מוגבל הערעור על החלטת הוועדה לערעור בנקודה משפטית בלבד. ברי, כי אם הערעור לבית המשפט המחוזי מוגבל באופן זה, הרי שהדברים נכונים ביתר שאת לבקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על הוועדה (ראו: רע"א 8674/96 טרייבר נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 6.4.97). קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הטענות שמעלה המבקש נוגעות לקשר הסיבתי העובדתי, וככאלה הינן שאלות שבמומחיות רפואית, מקובלת עליי. הבקשה אינה מגלה כל שאלה משפטית, ודאי שלא כזו שחשיבותה חורגת מעניינם של הצדדים לבקשה שלפניי.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.