רע"א 3105/08 פנחס אייל נ. בנק ירושלים לפיתוח ולמשכנתאות בע''מ

1.

המבקשים רכשו בשנת 1995 דירת מגורים שהיתה אמורה להיבנות על גבי 1/3 מחלקת מקרקעין בירושלים. זכותו של המוכר במקרקעין היתה זכות חוזית לקבלת 1/3 מהמקרקעין מידי אדם בשם ג'מאל אשר היה הבעלים הרשום של 2/3 מהמקרקעין. בעת חתימת ההסכם היו רשומות בפנקסי המקרקעין מספר משכנתאות על המקרקעין הנידונים לטובת המשיב, בין השאר על שמו של ג'מאל. המבקשים שילמו למוכר 225 אלף דולר מבלי שהבטיחו את שחרור המשכנתא שהיתה רשומה על שמו של ג'מאל. לאחר שהפר ג'מאל את התחייבויותיו כלפי המשיב, החל האחרון בשלהי שנת 1995 לממש את זכויותיו במקרקעין. בעקבות בקשתם של המבקשים לעכב את הליכי המימוש, הגיעו הצדדים בסופו של דבר להסדר שעיקרו כי המבקשים וצד נוסף הנוגע בדבר ישלמו למשיב סכום של 915 אלף ₪, מתוכם ישלמו המבקשים 450 אלף ₪, בתמורה לביטול הליכי הכינוס.

בתחילת שנת 2002 הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בירושלים וטענו כי ההסדר הדיוני האמור הושג על סמך נתונים מטעים שהציג המשיב באשר לחובו של ג'מאל.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט י' שמעוני) דחה את תביעת המבקשים הן מחמת מעשה בית דין והן לגופה. ערעורם של המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה. בית המשפט (כב' השופט י' עדיאל, כב' השופטת מ' מזרחי וכב' השופט נ' סולברג) קיבל את טענת המבקשים כי לא נוצר במקרה זה מעשה בית דין אך דחה את טענת המבקשים בעניין הטעייתם על ידי המשיב במסגרת ההסדר הדיוני. בית המשפט קבע כי אמנם המשכנתא של ג'מאל עמדה על סך של 450 אלף ₪ בלבד, אך לעניין זה יש להבחין בין סכום הכסף הנקוב בשטר המכנתא לבין שיעור החוב. בית המשפט הפנה לתנאי המשכנתא הקובעים כי המשיב רשאי לפעול למימוש הסכום כולו ולא רק למימוש סכום הכסף הנקוב בשטר. מהראיות שהובאו בפני בית משפט קמא עלה כי יתרת החוב הכולל של ג'מאל הגיעה לכ-1.1 מיליון ₪.

3.

מכאן הבקשה שבפניי. המבקשים טוענים כי מכל הראיות עולה כי לג'מאל היתה הלוואה אחת ולא היו על שמו הלוואות או שעבודים נוספים, וכי הלוואה זו לאחר החזרים עמדה על 450 אלף ₪ בלבד, ולפיכך הטעה המשיב את המבקשים לעניין גובה החוב. המבקשים מצטטים מעדויות שונות ומראיות שונות שהובאו בפני בית משפט קמא להוכחת טענתם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי בית המשפט לא ייתן רשות לערער "בגלגול שלישי" מקום שאין הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן מעלים המבקשים טענות עובדתיות טהורות ומשיגים על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום ואושרו על ידי בית המשפט המחוזי. בכך אין כמובן בכדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". הערכאות דלמטה בחנו את העדויות שנשמעו והמסמכים שהוגשו והגיעו למסקנה כי יתרת חובו של ג'מאל הגיעה לכדי כ-1.1 מיליון ₪. כן נדחתה טענת המבקשים כי היה על המשיב להפחית מסכום זה תשלומים ששולמו למשיב על ידי בעלים נוספים של המקרקעין, שכן לא הונחה תשתית ראייתית לביסוס טענה זו. כאמור, מדובר בקביעות עובדתיות שאין להתערב בהן.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.