רע"א 3106/00 אחמד עיסא נ. משרד הפנים - פקיד רישוי נשק

1.העותר מבקש כי תבוטל החלטת המשיבים שלא ליתן לו רשיון להחזקת כלי יריה. העותר החזיק אקדח, ברשיון, מאז שנת 1989. ביום 26.2.97 נפתחה נגדו חקירה בחשד שתקף קטין ואיים עליו באמצעות האקדח. התיק נסגר מחוסר ראיות, בין השאר בשל שהקטין הודיע כי הוא חושש לזהות את העותר בפניו.

עם פתיחת החקירה הפקיד העותר את נשקו במשטרה. מספר חודשים לאחר מכן הודיע לו פקיד הרישוי על הכוונה לבטל את רשיונו. ביום 15.10.97 בוטל הרשיון.

העותר פנה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בבקשה להורות לפקיד הרישוי להשיב לו את כלי הנשק. בהעדר התייצבות מטעם המשיבים נעתר בית משפט השלום לבקשה.

מטעמים שאינם ברורים לא הושב הנשק לעותר, והיום מסבירים המשיבים כי הטעם לכך משולש: ראשית, הרשיון להחזיק בנשק בוטל; שנית, תיק החקירה האמור נפתח מחדש, ואחרונה, לאחר החלטת בית משפט השלום נתקבל חומר מודיעיני חסוי, שנצבר בעניינו של העותר.

2.בינתיים שב הדיון לבית משפט השלום, והפעם נמנע בית המשפט מלחייב את המדינה להחזיר לעותר את כלי הנשק, וקבע כי במידה ואין בידי העותר רשיון בר-תוקף עליו לפנות לפקיד הרישוי בעניין זה.

העותר פנה לפקיד הרישוי בבקשה כאמור. בקשתו נדחתה.

העותר לא הגיש ערר על החלטה זו, כאמור בסעיף 12(ג)(2) לחוק כלי היריה, התש"ט1949- (להלן: החוק), ומן הטעם הזה אין מקום לדון בשלב זה בעתירה. המשיבים מוכנים לראות בכתב העתירה ערר שהגיש העותר על-פי החוק, והם מודיעים כי עניינו של העותר יובא בפני ועדת הערר בתקופה הקרובה.

בנסיבות אלה תידחה העתירה. אולם העותר יהיה רשאי לחזור ולפנות לבית המשפט המתאים אם יראה צורך בכך לאחר שתתקבל החלטה בערר.

העתירה נדחית.