רע"א 3110/98 גילה אליבא נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה בה עתרו לסעד הצהרתי לפיו המבקשת מס' 1 איננה אחראית לפירעון חובות חברות שבבעלות בעלה, המשיב 2, וכי זכויותיה במשק אינן ניתנות למימוש לשם פירעון אותם חובות. זאת, לאחר שהבנק פתח בהליכים למימוש שטר משכון עליו חתמה המבקשת יחד עם המשיב 2, לפיו שועבדו זכויותיהם במשק לטובת הבנק. השטר נועד להבטיח, בין היתר, את חובן של שתי החברות הנ"ל לבנק.

בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישו המבקשים למתן צו מניעה זמני לפיו יוקפאו הליכי מימוש השטר עד לברור התובענה העיקרית. על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפנינו. כמו כן, מערערים המבקשים על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.3.98 לפיה הורה על החזרת תשובת המבקשים לתשובת המשיבים לבקשה לסעד זמני, מן הטעם "שאין הליך של תשובה על תשובה".

2.בית המשפט דחה את טענת המבקשת 1 לפיה אין מקום לפתוח בהליכי מימוש המשכון, לפיה בחתימתה על כתב המשכון לא ערבה לחובות החברות, אלא רק לחובות אישיים. בית המשפט קבע כי גם אם נקבל את טענת המבקשת, אשר אין הוא מוצא לה יסוד, אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני, שכן המבקשת חתמה גם על כתב ערבות לחובות החברות הנ"ל ודי בחובה מכוח הערבות כדי לממש את המשכון. עוד ציין בית המשפט כי טענה לזכות מגורים יש להעלות בפני ראש ההוצאה לפועל.

3.עיינתי עיין היטב בבקשת רשות הערעור על נספחיה ולא מצאתי עילה כלשהי למתן רשות ערעור על החלטתו המנומקת של בית המשפט מחוזי.

הבקשה נדחית מבלי לבקש תגובה וללא צו להוצאות.