רע"א 3111/98 הרברט זילברשטיין נ. ר.וולפסון,עו"ד

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את טענת המשיב (דכאן) ביחס לשאלת הצמדה למדד של שיעור הריבית שנפסקה בגין פיגורים בתשלום דמי שכירות.

2.המבקשים שהנם הבעלים של נכס, המוחזק בשכירות מוגנת על ידי המשיב ומשמש כמשרדו, פנו לבית הדין לשכירות עוד בשנת 1983 על מנת שזה יקבע את גובה דמי השכירות האמורים להשתלם בגין השימוש בנכס. בפסק הדין נאמדו דמי השכירות בהתאם לקריטריונים שונים.

על פסק דינו של בית הדין לשכירות הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין המחוזי שניתן על ידי כבוד השופטת שטרסברג-כהן נקבע, בין היתר, כי הפרשי דמי השכירות ישאו ריבית בשיעור של 4% לשנה. בקשה לרשות לערער בה נתבקש בית המשפט לקבוע כי הריבית תהיה צמודה למדד נדחתה.

לא זו אף זו - הדיון בעניין הוחזר לבית הדין לשכירות והגיע שוב, על דרך של ערעור, לבית המשפט המחוזי אשר סמך ידו על קביעת כבוד השופטת שטרסברג-כהן במסגרת הערעור הקודם.

3.לאחר כל זאת פנו המבקשים לבית משפט השלום בתביעת חשבונות ועתרו לבית המשפט שיקבע את העקרונות לעריכת החישוב האריתמטי של דמי השכירות שנתבעו בהליכים הקודמים.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר העמיד שלוש סוגיות לדיון (1) מהו מדד הבסיס; (2) כיצד יזקפו התשלומים; ו - (3) נושא הריבית.

ביחס לסוגיית הריבית קבע בית המשפט קמא כי המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב הפרשנות שיש ליתן להחלטתה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן בהליך הקודם. כזכור קבעה השופטת שטרסברג-כהן שהריבית תהיה בשיעור של 4%; המבקשים בעלי הנכס טענו כי קביעה זו מסתמכת על חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961 אשר אוזכר בדיונה של השופטת שטרסברג-כהן בסוגיה, ולכן לטענתם ראוי להחילו, בעוד שהשוכר ביקש להיצמד לקביעה האופרטיבית בלבד, קרי 4% ריבית לא מוצמדת.

בית המשפט המחוזי העדיף את פרשנותו של השוכר וראה באיזכור של חוק פסיקת ריבית והצמדה בפסק הדין אך מקור להסבר עיוני לעצם פסיקת הריבית.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפני.

4.עיקר טענתם של המבקשים היא כי לצד קביעתה של השופטת שטרסברג-כהן יש להחיל את חוק פסיקת ריבית והצמדה כפי נוסחו מעת לעת בעקבות תיקונים שהוכנסו בו עם השנים.

אף שטענותיהם של המבקשים עוטות לבוש של מחלוקת משפטית אין בהן אלא נסיון נוסף לערער אחר קביעתה של השופטת שטרסברג-כהן הקושרת אותם במעשה בית דין, ואין בהן אלא שאלת פרשנותו של פסק דין פרטיקולרי ומידת תחולתו. טענות אלה אינן מעלות שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית המצדיקה בחינה חוזרת של ערכאה שלישית

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000.- ש"ח.