פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
3112/99
בפני:
כבוד הרשמת מ' אגמון
המבקשים
:
1.
חיים קהתי
2.
ציון לוי
נגד
המשיבים
:
1.
יורשי המנוח אחמד זוהיר
2.
סלימן חסנה
3.
יורשי המנוח ד"ר רשיד נשאשיבי
4.
יורשי המנוח ד"ר ג'ורג' פרח
5.
כליל אל סילואני
6.
עזבון המנוח דטווד סלימאן
7.
יורשי מחמד אלסלוואני
8.
עבד בזאר
בקשה
להארכת מועד
בשם
המבקשים: עו"ד ד' קרמר
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.3.99, בו מחק את תביעתם של המבקשים בנימוק של חוסר סמכות, בקובעו כי בית המשפט המחוזי בירושלים הינו פורום לא נאות לדון בתביעה, ובית המשפט המוסמך הוא בית המשפט ברמאללה.
המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת הערעור ביום 10.5.99.
בבקשתם טוענים המבקשים, כי הבקשה הוגשה רק במועד זה, משום שהיו סבורים כי הזמן להגשת הערעור טרם חלף, לאור פגרת הפסח והעיצומים שהיו במערכת בתי המשפט בחודש מרץ. אלא שבדיעבד התברר למבקשים כי השביתה בחודש מרץ לא כללה את בית המשפט העליון.
עוד טוענים המבקשים כי ההחלטה להגיש ערעור היתה טעונה הסכמה של הנאמן בפש"ר, אשר היה זקוק לקבלת נתונים מוקדמים הנוגעים לסיכויי הערעור ולקבלת אישור בית המשפט לגבי חלק מן העניינים.
כן טוענים המבקשים, כי נושא הערעור הוא החלטה עקרונית בעלת חשיבות רבה לקביעת מסגרת סמכויותיו הענייניות של בית המשפט המחוזי ביחס לתובענות הנוגעות למקרקעין בשטח יהודה ושומרון, שנותרו בשליטה ישראלית.
נושא עקרוני זה חייב את המבקשים, לפי בקשתו של הנאמן בפש"ר מטעם הכונס הרשמי, לקבל את חוות דעתו של היועץ משפטי לאזור יהודה ושומרון, האם יש מקום להגיש ערעור. העיכוב בקבלת תשובתו של היועץ המשפטי מהווה, לטענת המבקשים, סיבה להיענות לבקשה להארכת המועד.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, המבקשים לא פירטו טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, ואין בטעותם באשר לימי הפגרה כדי להוות עילה להארכת המועד.
כן טוענים הם שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מעלה שאלה עקרונית, שיש בה להצדיק היענות לבקשה.
הדין בעניין זה הוא עם המשיבים.
המועד להגשת ערעור קבוע בחוק וככזה דרושים טעמים מיוחדים שיירשמו על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).
נימוקם של המבקשים בדבר טעות בחישוב המועד, בשל השביתה בבתי המשפט, אין בו להוות טעם מיוחד להארכת מועד.
ראשית, יצוין כי ימי השביתה אשר לא באים במניין הימים לצורך חישוב המועדים, פורסמו בהודעות מנהל בתי המשפט, ופורסמו בעתונות היומית ולא הותירו כל מקום לטעות שנית.
אף אם אכן טעה בא כוח המבקשים, הרי שבבית משפט זה נפסק לא אחת, כי טעות אינה עולה כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור (המ' 406/65 מקורות חברת מים בע"מ נ' ברזילי, פד"י כ(2) 65, 74; בר"ע 45/76, מדינת ישראל נגד פלורנס , פד"י ל(2) 617; ב"ש 151/81, בודנר נגד צוקברג , פד"י לה(3) 676, 677; בש"א 169/87 וינשטין נגד הפועלים ליסינג בע"מ , פד"י מא(4) 785, 787; וכן בש"א 5469/85, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד מור , פד"י מח(5) 834).
באשר לעיכוב לו טוענים המערערים בשל הצורך בקבלת חוות דעתו של היועץ המשפטי ליהודה ושומרון, הלכה היא שתקלה בהשגת המסמכים הדרושים לצורך הכנת ערעור אינה משמשת עילה להאריך את המועד, אם נותר בידי המערער זמן מספיק כדי לעשות את הדרוש (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 893).
המבקשים לא פירטו בבקשתם באיזה מועד התקבלה תשובתו של היועץ המשפטי, ומה משך העיכוב בהגשת הערעור שנגרם בשל כך, ועל כן אני דוחה את טענתם. מעבר לכך, יכלו המבקשים לבקש הארכת מועד בתוך המועד הנקוב אם ראו שתשובתו של היועץ המשפטי מתעכבת.
נימוקם של המבקשים, לפיו נושא הערעור הוא החלטה עקרונית בעלת חשיבות רבה, אין בו להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.
הלכה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינה בבחינת טעם המצדיק לכשעצמו הארכת מועד, אלא יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים (בש"א 4719/93, Her Majesty The Queen in Right of Canada נגד ABN Armo Bank N.V . , פד"י מז(5) 646, 652).
בענייננו, לא נמצא צידוק ענייני להארכת המועד, כך שחשיבות העניין אינה יכולה להוסיף לעניין זה.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 6-1 ובהוצאות המשיב 7 בסכום של 1,500 ש"ח כל אחד.
ניתנה היום, י"ז באלול תשנ"ט
(29.8.99).
מיכל
אגמון, שופטת
ר
ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99031120.
P02