רע"א 3113/05 לוינשטיין ינובסקי ושות' חברה קבלנית לכניין בע"מ נ. משה שפורן

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דין בבר"ע 3212/04 שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן), מיום 17.3.05, בו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתיק 01-02299-04-1 (מיום 25.11.04), לפיה אושרה מכירתו של נכס מקרקעין (להלן: הנכס ) שבבעלות המבקשת. בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע.

2.מן המסמכים אשר צרפה המבקשת לבקשתה עולות העובדות הבאות. בין המבקשת, חברה קבלנית לבניין, והמשיב 2, בנק הפועלים (להלן: הבנק ), נערך הסכם ליווי לבניית פרויקט בן שני בנייני דירות בחיפה. מכוח ההסכם פנה הבנק להליכי הוצאה לפועל, והמשיב 1 מונה ככונס נכסים (להלן:

כונס הנכסים ) לצורך מכירת הנכס. לאחר התמחרות, הגיש כונס הנכסים דו"ח ובקשה לראש ההוצאה לפועל לאישור עסקת מכר עם הזוכה בהתמחרות במחיר בסך של 1,185,000$. לבקשתו צירף כונס הנכסים חוות דעת שמאית ממנה עולה שהמחיר המוצע הינו סביר, שכן על-פי חוות הדעת, שווי הנכס עומד על סך של 1,260,000$.

המבקשת הגישה התנגדות לבקשה, בשל שני נימוקים מרכזיים. ראשית, הצעת הזוכה נמוכה משווי הנכס. לתמיכת טענתה הגישה המבקשת חוות דעת שמאית נוספת מטעמה לפיה שווי הנכס, במימוש מהיר, הינו 1,660,000$. שנית, טענה המבקשת שהיו פגמים מהותיים בדרך בה פעל כונס הנכסים, ובפרט בדרך בה התנהל הליך ההתמחרות. דרישת המבקשת היתה אפוא כפולה, לבטל את מינויו של כונס הנכסים ולערוך התמחרות נוספת.

3.בדיון שנערך בפני ראש ההוצאה לפועל ביום 18.11.04, הסכימו הצדדים "למנות שמאי שלישי מכריע שימונה על ידי ר' הוצל"פ והוא יקבע תוך שבעה ימים את שווי הזכויות של החייבות בנכס עליהן מונה עו"ד שפורן ככונס נכסים." כן הסכימו: "שהכרעתו של השמאי השלישי תכריע ור' הוצל"פ יתן החלטתו לפי שיקול דעתו בין אם לאשר את המכר ובין אם לאו, תוך התעלמות מכל שאר הטענות של ההתנגדות שמעבר לטענת שווי הנכס..."

4.ביום 25.11.04 הגיש השמאי השלישי, השמאי המכריע, את חוות דעתו בה נקבע כי שווי הנכס הינו 1,470,000$, ובמימוש מהיר 1,249,000$. לאחר קבלת חוות הדעת, אישר ראש ההוצאה לפועל את המכר לפי המחיר המוצע בסך של 1,185,000$. משאישר ראש ההוצאה לפועל את המכר, פנתה המבקשת בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כדי לבטל את אישור המכר, לבטל את מינויו של כונס הנכסים ולהביא להתמחרות נוספת. בערעורה חזרה המבקשת על טענותיה לפיהן המחיר המוצע הינו נמוך משווי הנכס, ולפיהן פעל כונס הנכסים שלא כדין.

לאחר מתן רשות, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שהגישה המבקשת, תוך שקבע כי הפער בין המחיר המוצע ובין ההערכה השמאית (פער של כ- 65,000$) הינו פער זניח בלבד. כן קבע בית המשפט כי המבקשת אינה רשאית לחזור לטענותיה ולדרישותיה שקדמו להסכמה מיום 18.11.04 לפיה תוזמן חוות דעת שמאית שלישית, והיא תכריע במחלוקת בעניין שווי הנכס.

5.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את בקשתה לרשות ערעור שמונחת בפניי. לטענתה, מתעוררת שאלה משפטית חשובה, בעלת השלכות כלליות, הנוגעת למקרים בהם תיערך התמחרות נוספת בהליכי הוצאה לפועל, ולאיזון הראוי בין הציפיות הלגיטימיות של המשתתפים בהתמחרות הראשונה לבין האינטרס של החייב – וכונס הנכסים – שהנכס יימכר בסכום הגבוה ביותר האפשרי.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אני סבורה שדין הבקשה להדחות. משקבע בית המשפט המחוזי שהצדדים הסכימו ביום 18.11.04 לכך שההחלטה אם לערוך התמחרות נוספת תתקבל על בסיס ההסכמות שהושגו באותו יום, ממילא לא מתעוררת כאן שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים לאותן הסכמות. למותר לציין, כי גם השגותיה של המבקשת על הדרך בה פירש בית המשפט את ההסכמות, אינן מעלות שאלה משפטית בעלת אופי כללי. אין אפוא מקום להיעתר לבקשה (ראו: ב ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123, 128). משכך, אין צורך להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.

מעבר לנדרש אוסיף כי הפירוש

להסכמות המוצע על-ידי המבקשת, לפיו היא וויתרה רק על טענות שאין להן זיקה כלשהי לנושא שווי הנכס, אינו נראה לי. כל סוגיה הנוגעת למכירת נכס או לעריכת התמחרות נוגעת במישרין או בעקיפין לנושא שווי הנכס, ומכאן שהפירוש המוצע על-ידי המבקשת מרוקנת את ההסכמות מיום 18.11.04 מתוכנן.

הבקשות, לרשות ערעור ולעיכוב ביצוע, נדחות. אין צו להוצאות.