רע"א 3113/98 אחים רויכמן (שומרון) בע"מ נ. הראל ו-18 אחרים

1.עניין לנו בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה, בה תובעות 19 משפחות (להלן: המשיבים) את החברה הקבלנית שבנתה את דירותיהם (להלן: המבקשת) בגין ליקויי בנייה, איחור במסירה וכדומה.

2.המבקשת פנתה אל המשיבים בדרישה לגלוי מסמכים ולהשיב על שאלונים.

א.בתאריך 19.11.97 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי צו לגילוי מסמכים ולמתן תשובה לשאלונים תוך 30 יום.

ב.בתאריך 17.2.97 - כשלושה חודשים לאחר מתן הצו - הוגשה על ידי המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי למחיקת התובענה.

ג.בתאריך 23.2.98 הגיעו הצדדים להסכמה, שאושרה על ידי בית המשפט, כי תינתן אורכה נוספת בת שישים יום ואם לא תמלא המבקשת אחר ההחלטה, תימחק התובענה.

ד.בתאריך 5.5.98, 71, יום לאחר המועד הנקוב, הוגשה בקשה נוספת למחיקת התובענה.

ה.בתאריך 10.5.98 הגישו המשיבים בתגובה, בקשה להארכה של 45 יום נוספים, בה טענו, כי בשל מספרם הגדול של התובעים, לא עלה בידם לעמוד בלוח הזמנים וראוי שבית משפט יאריך את המועד. בית המשפט נענה לבקשתם ונתן להם אורכה נוספת של 30 יום.

בשלב זה, הגישו המשיבים את אשר היה עליהם להגיש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

3.אין ספק, כי המשיבים חרגו מחובותיהם הן על פי הדין והן על פי ההסכם שקיבל תוקף של החלטה. צד אינו יכול לקחת חירות לעצמו, להתעלם מהמועדים הקבועים בתקנות ובהחלטות בית משפט, מה עוד שניתנה להם אורכה והם הסכימו על הסנקציה של מחיקה למקרה ולא יעמדו בחובתם. אף על פי כן, אינני סבורה שיש להתערב בהחלטתו של השופט קמא.

4.מחיקה על הסף היא סנקציה קשה וחמורה אשר את נזקה יש לאזן כנגד הנזק שיגרם לצד השני אם לא יינתן סעד זה. נקיטה בסנקציה זו היא בשיקול דעתו של שופט הערכאה הראשונה ואין אנו נוטים להתערב בהחלטתו גם אם אנו היינו מחליטים - אולי - אחרת, זאת, ביתר שאת, אם בית המשפט החליט שלא למחוק את התביעה מאשר משהחליט למחקה.

5.המשפט במקרה דנן נמצא בשלביו המקדמיים, התביעה מסורבלת ורבת צדדים. היא מחייבת עבודת הכנה רבה ומקפת שכבר נעשתה. מאזן הנוחות אינו עומד לצד המבקשת. על חומרת הסטייה מן התקנות, מן ההחלטות ומן ההסכמה ניתן לפצות בכסף על ידי הטלת הוצאות. זוהי סנקציה מידתית יותר והולמת יותר התנהגות כזו ויהיה בה כדי להרתיע את המשיבים ואחרים מלנהוג כך בעתיד. כמו כן יהיה בכך כדי לפצות את הצד האחר על הטרחה ובזבוז הזמן שנגרמו והוא הדין בזמנו של בית המשפט שאינו נשלט על ידי גחמותיהם של הצדדים.

6.אשר על כן, נדחית הבקשה.

המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות בסך 10,000 ש"ח ולאוצר המדינה 5,000 ש"ח.