רע"א 3121/09 אייל אוחנה נ. קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ג' גינת סגן-נשיא, ש' שטמר וב' בר-זיו)

בע"א 269/08 מיום 17.3.2009, לפיו נדחה ערעור על פסק דינה של ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: החוק ), מיום 1.1.2008 בע"נ 277/04.

1.

המבקש שירת בתפקידו הצבאי כאלחוטן. לאחר ששירת במשך שנה בבסיס אובחן כסובל מ- ITP . לאחר שחלה שוחרר מצה"ל, אך המשיך לשרת בהתנדבות כאלחוטן באותו מקום. כשלוש שנים לאחר סיום שירותו הצבאי אובחן לראשונה כלוקה במחלת הזאבת-לופוס. המבקש טען כי במסגרת תפקידו היה חשוף לקרינה ממנורות ניאון, מחשבים, חוטים וכבלים של חשמל אשר היו בחדר בו עבד שעות רבות במשך היום וכי המחלה נגרמה כתוצאה מחשיפתו לקרינה, כאשר ה- ITP

הוא סימפטום של המחלה המהווה את תחילתה. קצין התגמולים קבע ביום 5.5.2004 כי אין קשר בין מחלת הזאבת בה לקה המבקש וה- APLA המשנית, כולל מעורבות כליתית ואנמיה המוליטית, לבין תנאי שירותו הצבאי של המבקש.

2.

ועדת הערר שדנה בערעורו של המבקש דנה בהרחבה בחוות הדעת שהונחו לפתחה, והחליטה לדחות את הערעור מכל אחד מהטעמים שפירטה: הוועדה קיבלה את חוות דעתו של ד"ר אהרנפלד, המנוגדת לחוות הדעת של ד"ר רוזנר שהוגשה מטעם המבקש, והגיעה למסקנה, על סמך הידע הרפואי הקיים והמידע על תנאי שירותו של המבקש, כי מחלתו לא נגרמה כתוצאה מהשירות הצבאי או תנאיו. לכך הוסיפה כי התביעה שהגיש בעבר המבקש להכרה בנכות בשל ITP נדחתה ביום 10.7.1996. המבקש לא הגיש ערעור על קביעה זו והיא הפכה חלוטה. קיים שיהוי ויצירת נתק בין המחלה לבין השירות הצבאי בהגשת תביעה בחלוף שבע שנים מתום שירותו הצבאי של המבקש, אשר אובחן לראשונה כחולה זאבת כשלוש שנים לאחר השירות הצבאי. הוועדה הוסיפה כי לא נמצאה כל אינדיקציה במסמכים הרפואיים לתנאי השירות ולקרינה המיוחסת שעל פי הנטען הביאה לפרוץ המחלה, שכן בדיקת הקרינה בחדר בו שירת המבקש נמצאה סטנדרטית ואף מתחת לתקן. עוד הוסיפה הוועדה כי לא הוכח קיומה של אסכולה התומכת בעמדת המבקש כי תנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה ולפיכך קבעה כי דין הערר שהגיש המבקש להידחות.

3.

בית המשפט המחוזי שדן בערעורו של המבקש פסק כי אין עילה משפטית להתערב במסקנותיה העובדתיות והרפואיות של ועדת הערר ולכן דחה את הערעור. מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש טוען כי יש להכיר בנכותו ככזו שהיתה רדומה, אך התנאים הפיזיים והנפשיים בהם שירת הביאו לפרוץ המחלה. את טענתו מבסס הוא על הפסיקה הענפה בתחום "יציאת המחלה מן הכח אל הפועל". המבקש מפנה לפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 3176/03 משרד הבטחון/אגף השיקום וקצין התגמולים נ' ד"פ ( לא פורסם, 31.8.2005)), בו נקבע כי המשיב שם, ששירת כקצין ביחידת המחשב, לקה בזאבת-לופוס בשל הקרינה ממנורות הפלורוצנט שהאירו את החדר בו עבד. המבקש טוען כי בהודעה שהוגשה מטעם המשיב נאמר כי בחדר דוגמת החדר בו שירת המבקש יש 16 נקודות פלורוצנטים, אך בעת הדיון בערעור שינה בא כח המדינה את גרסתו וטען אחרת. המבקש אינו מבקש לשנות את העובדות אלא לקבוע כי למרות שהקרינה היתה מתחת לתקן, נגרמה לו, כבעל רגישות מיוחדת, נכות שיש להכיר בה. לטענת המבקש ניתן, על פי הפסיקה, להכיר בהיגרם נכות גם כשאין "אסכולה" התומכת בעמדתו. המבקש משיג על כך שוועדת הערר התעלמה מכך שמחלת ה- ITP יכולה להיות סימן ראשון למחלת הזאבת. מאחר והמחלה התפרצה אצל המבקש בתהליך ארוך שהחל ב- ITP , אין הצדקה לייחס לו שיהוי או יצירת נתק בין המחלה לשירות הצבאי. מן הראוי היה להתייחס אל המבקש כאל מי שיש לו רגישות לניאון ולקבוע כי נכותו נגרמה בעת ועקב השירות.

5.

דין הבקשה להידחות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי טענות המבקש אינן מקימות שאלה משפטית, וודאי לא כזו בעלת חשיבות כללית המצדיקה בירור נוסף ב"גלגול שלישי". לא מצאתי כי יש להרשות למבקש לערער על פסק הדין שכן הלכה היא כי הרשות לערער ניתנת רק במקרים שעולה בהם שאלה הנושאת בחובה שיקולים עקרוניים וכלליים, החורגים מן ההכרעה בסכסוך הספציפי שבין הצדדים המתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3), 123 (1982)). בפרט נכונים הם הדברים נוכח הוראת סעיף 12א לחוק, המגביל את הערעור לפני בית המשפט המחוזי לנקודה משפטית בלבד, ומשכך הרי שהדברים נכונים במשנה תוקף לענייננו. המבקש לא העלה בבקשתו שאלות משפטיות מעין אלה ולפיכך דין בקשתו להידחות. סוגיית הקשר הסיבתי והיקף נטל הראיה בו נדרש תובע לעמוד דונה רבות על ידי בית משפט זה. ההלכה בעניין זה ידועה, ולפיה אדם אשר לקה במחלה ומבקש הכרה כ"נכה", נושא בנטל ההוכחה בדבר התקיימותם של שני האלמנטים החיוניים לשם כך - בהיותו "מי שמוציא מחברו", עליו להראות כי מחלתו נגרמה בתקופת שירותו הצבאי וכי היא נגרמה עקב אותו שירות (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נגד אביאן , פ"ד נו(5) 732, 763 (2002)). בענייננו, ועדת הערר, לאחר שסקרה ובחנה באופן מפורט את הראיות השונות שהובאו על ידי הצדדים, קבעה כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, לא בהוכחה כי המחלה נגרמה בתקופת השירות ולא

כי נגרמה עקב השירות. קביעתה של וועדת הערר כי לאור הידע הרפואי הקיים היום מחלתו של המבקש לא נגרמה על ידי השירות הצבאי או תנאיו לא נסתרה על ידי המבקש. גם פסק הדין אליו מפנה המבקש אינו יכול לעזור לו שכן בניגוד לענייננו, שם לקה המשיב במחלה בזמן שירותו הצבאי. מכל מקום, בהעדר ראיה כי קרינת הניאון היא שגרמה להתפרצות המחלה, ולכל הפחות לסימפטום שלה (כיון שתביעתו של המבקש נדחתה בעבר והפכה חלוטה), החלטת הוועדה כי מחלת המבקש לא נגרמה עקב תנאי השירות הצבאי היא מסקנה עובדתית וקביעה רפואית שבית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בה, וגם לטעמי אין מקום להתערב בה. בנימוקי הבקשה שבפני חוזר המבקש על השגותיו לגבי הממצאים הרפואיים השונים. אין המבקש מעורר טענה משפטית עקרונית, ולמעשה אין הוא מעורר "נקודות משפטיות" כלל. משכך, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.