רע"א 3124/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אברהם נילי

המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המל"ל ), אשר קבע למשיב 100 אחוזי נכות צמיתה. לטענתם, היתה הוועדה הרפואית של המל"ל אמורה לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין התאונה בה היה מעורב המשיב לבין ארוע מוחי אותו עבר מאוחר יותר ביום התאונה, אך היא לא עשתה כן. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ומכאן בקשה זו לרשות ערעור.

עיינתי בבקשה על נספחיה, כמו גם בתגובת המשיב ובתגובת המבקשים לתגובה זו, ובאתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דומה, כי על אף שהוועדה לא התייחסה במפורש לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לארוע המוחי, הרי שמהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ניתן להסיק כי הוועדה קשרה בין השניים. בדו"ח הוועדה מיום 4.2.96 מתוארת הפגיעה בסעיף 13 כתאונת דרכים, ובסעיף 12 מצויין כי המדובר בפגיעת ראש. סעיף 29 בדו"ח זה מאבחן "מצב אחרי ארוע מוחי בעקבות תאונת דרכים". בדו"ח הישיבה מיום 8.6.97 בה נקבעה למשיב הנכות הצמיתה, אובחן שוב, בסעיף 29 לדו"ח הוועדה, "מצב אחרי חבלה בראש", ובסעיף 13 תוארה הפגיעה כ"חבלה בראש".

המשיב אמנם סבל בעבר מזעזוע מוח קל כתוצאה מחבלה בראשו, אולם ארוע זה התרחש 23 שנים לפני הארוע הנדון, וכל אותה תקופה תפקד המשיב כנהג מונית. סמיכות הזמנים בין התאונה לבין הארוע המוחי, כמו גם התייחסות הוועדה לפגיעת הראש כנובעת מהתאונה, מניחות את הדעת, ולפיכך לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעת הוועדה, דבר הנעשה במקרים חריגים בלבד (ראו דבריי בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד , פ"ד מה(4) 77).

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בהליך זה בסך 10,000 ש"ח.